אביב אימץ לעצמו את "הפילוסופיה הוקטורית". לפי פילוסופיה זו,
העיקר, בכל תהליך, הוא הסוף וההתחלה. לפי פילוסופיה זו, חופשה
בחו"ל שקולה למאסר בעל אותו משך זמן, משום שבסופם חוזרים לאותו
מקום בכל מקרה. זה ארע באמצע הנסיעה לבי"ס, פשוט כי השעמום
אילץ אותו לשקוע בהרהורים. לאחר ה"הארה", אביב החל לבחון את
העולם סביבו באמצעות הפילוסופיה החדשה שלו. משך אותו יום, הוא
שם לב לכמות האדירה של הפעולות ה"מנוונות" (כך הוא קרא לפעולות
שבסופן מגיעים לנקודת ההתחלה) שביצעו שאר התלמידים. לאחר
שהסתיים יום הלימודים, אביב הוסיף להרהר, והגיע למסקנה שהעולם
יהפוך למקום הרבה יותר יעיל אם המין האנושי ימנע מפעולות
"מנוונות". בלילה, גמר אומר ליישם את מסקנותיו החל ממחר.
בבוקר היום שלמחרת, אביב קם לקול השעון המעורר. הדבר הראשון
שעלה במוחו הייתה המחשבה: "מדוע אני צריך מכשיר שלא מחדש לי
דבר, אלא רק מראה לי אותו דבר, שוב ושוב?". הוא נפטר מכל
השעונים בחדרו. בהסעה, נזרקה הערה שנונה לאוויר וגרמה לנוכחים
לפרוץ בצחוק. אביב לא צחק. "מה הטעם בצחוק אם ממילא הוא
יגווע?" הוא חשב לעצמו. בבי"ס, הוא נמנע מכל שיחת חולין מאותה
סיבה. בחזרה, בביתו, הוא ניגש למקרר, במטרה להכין לעצמו ארוחה.
צעד אחד לפני המקרר נפל לו האסימון. גם אכילה היא פעולה
"מנוונת". "הרי תהיה רעב שוב אחרי שתאכל", חשב לעצמו אביב.
"אותו דבר לגבי שינה, שתייה ונשימה". בדקות הבאות גילה שאינו
יכול לעצור את נשימתו ליותר מכמה דקות (וזאת בגלל רפלקס הכופה
על הגוף לנשום לאחר שיחס הפחמן הדו חמצני לחמצן בריאות עולה
מעל רמה מסוימת). הוא הפסיק לנסות להתגבר על צורך בחמצן,
והמשיך למכשול הבא בדרך לשלמות - שינה. הוא גילה שלא רק
שהימנעות משינה הופכת אותו לאדם יעיל יותר, היא גם מעניקה לו
יותר זמן להיות יעיל. אביב בילה את הלילה בניסוח טיוטה לתזה
שלו, בה ינציח את עקרונות "הפילוסופיה הוקטורית".
למחרת, אביב נסע שוב לביה"ס. המחסור בשינה ומזון ניכר בו, אך
הוא היה מרוצה מהיותו "פרודוקטיבי". בהפסקה באותו יום, נשאר
בכיתתו והמשיך בתיעוד עקרונות תורתו. לפתע, חש רטיבות על גבו.
הוא הסתובב לאחור וראה את הרצל אוגר ליחה. היריקה הבאה פגעה
במצחו של אביב. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהרצל נטפל לאביב.
אביב ניגש אל הרצל ונעמד מולו. הרצל חייך את חיוכו הטיפשי
והמזלזל וליהג "למה מה תעשה?". אביב, במהירות וקור רוח, אחז
בראשו של הרצל ושבר את מפרקתו. גופתו חסרת החיים של הרצל צנחה
לרצפה, כשארשת של הפתעה עדיין נסוכה עליה. "בסופו של דבר, היית
מת בכל מקרה" הפטיר אביב ביובש.
ארבעה ימים קודם: "עבודה טיפשית" סינן אביב בדרכו למדף הספרים.
הוא הבחין במשהו בזוית עינו. הוא הסתובב וראה ספר מתימטיקה
מוטל על הרצפה. הוא הרים את הספר והחל לעיין בו. הכותרת הייתה
"חיבור וקטורים" ומתחתיה היה כתוב: "יהיו AB ו-BC וקטורים,
הסכום AB+BC יהיה הוקטור AC". אביב הקדיש להצהרה זו מעט מחשבה
ואמר: "כל מה שמשנה זה ההתחלה והסוף". |