עכשיו הכל מסתכם בבור של ריקנות.
בור של ריקנות שכל העולם כאילו נשאב לתוכו.
כל העולם- כולל אותי.
ומעל הבור- שמיים שחורים.
והידיעה, שבאיזשהו מקום אני לא אצא מהבור לעולם,
אולי העולם יצליח מתישהו, באחד מן הימים.
אבל אני לא, לא אני.
והחיוך, החיוך שאף פעם לא יחזור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.