אני עוזר לחברים ולמשפחה כשהם צריכים אותי ותמיד משתדל לעודד
את רוחם ולהעלות חיוך על שפתיהם.
לפי דעתי זה שווה נכות, או לפחות פגיעה בגפיים.
כל חברי יעידו שאפשר לסמוך עלי ועל המילה שלי, ושאני אחראי.
זה מספיק לרסיס בחזה, או תאונת אמונים.
יש לי חברה שאני משקיע בה את כל כולי ואנו אוהבים אחד את השני
בתמימות נעורים מתוקה.
אין ספק שזה שווה כדור או שניים, או לפחות הלם קרב.
חבריי והמורות שלי תמיד אומרים שאני מאוד חכם ושלא תהיה לי
בעיה לעשות מה שאני רוצה בחיים.
זאת תקווה.
תקווה כבר מספיקה לפגיעה אנושה ממטען צד, או אפילו היתקלות
קטלנית.

אין ספק שכל אלו מוסיפים.
אך מה שבאמת יקבע אם אני ראוי למיתה, הוא עד כמה מכריי אוהבים
אותי.

כנראה שאת התשובה לשאלה זו,
תגלו רק בעוד מספר ימי זיכרון.