לאבי קראו אליהו
לכבוד החג היה טומן
מתחת כריתי גמדי שוקולד.
אני שוכב במיטה ערני
נחוש להוכיח " אתה הנביא".
כל כך צעיר וכבר נחוש,
כל כך תמים אך כבר מוכיח.
ובבוקר
מתחת לכרית גמדים,
עליזים, צבעונים, מתוקים!!!
אמרתי תודה?
אבי נפטר לפני שנים
שכב במיטתו,
נאכל מבפנים.
ואני בטיפשותי האכזרית
או אכזריותי המטופשת
לא טמנתי תחת כריתו דבר.
אפילו לא את המילים להם הוא
כל- כך השתוקק. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.