[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נעם דולב
/
עוד סערה

אני מרגיש חוסר שקט, פחות או יותר כמו הסערה בחוץ. סערה בכוס
שוקו.
זכרונות הם תמיד מהחורף. זכרונות במטריות מהגשם שעומד לרדת עוד
רגע. מהיום הכי אפור, לפני הגשם השלישי. כשכבר אין התרגשות.
האוויר מלא חשמל. משהו הולך לקראת, אבל לא יודעים מתי. אז
ממשיכים. מפנימים את האפור. החיים נהפכים לסרט בשחור ולבן.
שאריות של זכרונות שנשכחו. רסיסים. מרטיבים אותנו בלי שנרגיש.
נעצים שאסור להוציא. הכאב דוחף למגנט. לסרט שכולם רואים. ולא
קורה כלום. ולא יקרה כלום.
פתאום ההליכה הביתה הופכת לריצה. מבול. ואני בלב הסערה. הסרט
מתמזג עם עצמו. והופך לאפור. כמו שהייתי לפני הסערה. ואני
בהרמוניה כואבת עם המצב. אפור ורטוב. ספוג במים מלוחים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אמא, אני אוהב
דני

רטרוספקטיבית
נזכרת במשפט
שכאב לה מכל


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/4/03 2:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נעם דולב

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה