כשרק הגעתי לדרמסלה והתיישבתי לי בדירתי הצנועה המשקיפה להרים
הרחוקים הופתעתי לראות את ניר בשירותים שלי, משתין.
"הי ניר, מה קורה?" שאלתי מופתע
"גם אתה במלון הזה?" שאל ניר.
"כן" עניתי, "זה המלון שלי". מדהים איך ניתן לפתח במהירות כזאת
תחושת שייכות למקום (אחרי יומיים בלבד).
"פגשתי פה מישהי ממש נחמדה, קוראים לה הילה"
"אוקי" אמרתי, עדיין בשוק ממראה ניר שעכשיו התחיל לצחצח
שיניים, עדיין מדבר.
"לא אכפת לך שאני מצחצח שיניים, נכון? קבלתי חדר בלי שירותים"
"לא" אמרתי לו וחשבתי לעצמי ואני קיבלתי חדר בלי ניר...
"אחי" אמר כשסיים, "אפשר להשתמש לך בשירותים שניה?""כמובן"
סיננתי בין שיניי... הדלת נסגרה בדיוק לפני שהספקתי להגיד "אבל
בעצם אי-אפשר להוריד את המים"

את הימים בדרמסלה העברתי בהסתובבויות חסרות מטרה, במחלות
למיניהן ובנגינה על הגיטרה במסעדה של המלון שבו התאכסנתי.
המלון היה בבעלות משפחה טיבטית שהתייחסו אליי כמו אל בן בית
שהם ממש לא רוצים לראות או לשרת, כך שאת הארוחות הם הגישו לי
ביחד עם נהמה של חוסר שביעות-רצון, כשביקשתי רוטב צ'ילי למשל,
התגובה העדינה היתה "תיקח לבד, אין לי כח".

גם שאר תושבי המלון לא היו נחמדים במיוחד. צרפתי אחד ישב כל
בוקר עם שני עיתונים על שולחנו וכשביקשתי לקרוא את אחד מהם
נעניתי מיד בתשובת צרפת בעצרת האו"ם 1947 - "לא!"
בימים הבאים שמחתי לגלות שקמצן העיתונים חלה וישב בפינה מקלל.

אחת ליום היתה דפיקה בדלת מלווה בצעקה "סבתא שלך מזדיינת
בתחת!" אחד משני המשפטים שוירג'יניה ידעה להגיד. וירג'יניה
תמיד היתה מלווה בשומר ראש טיבטי, בחור שמנמן שתקן שמחייך ללא
הפסקה בשם קונצ'ו. לכל מקום שהלכנו תמיד קונצ'ו היה נמצא
מאחורינו, שמח ושותק. באחד הערבים שאל אותי ניר אם אני יודע
איך הוא יכול גם להשיג שומר-ראש טיבטי.
אם להגיד את האמת נראה לי שהתשובה לכך היא פשוט לקחת.
בוקר אחד וירג'יניה דפקה בדלתי ולא היתה מלווה באף אחד.
"בוא" היא אמרה לי, "צריך לקחת את קונצ'ו".  באתי איתה לבית
חד-קומתי מוזנח, וירג'יניה דפקה בדלת והדלת נפתחה חושפת את
קונצ'ו מחייך כתמיד.
"אתה רוצה לבוא איתנו?" שאלה וירג'יניה בתנועות ידיים המדגימות
את יניב, וירג'יניה, וטיבטי שתקן הולכים.
קונצ'ו שלא ממש שלט באנגלית הסתכל עליה בעיון, משך בכתפיו
והצטרף אלינו, הולך מאחורינו כרגיל ושותק. ואז הבנתי את פשר
העניין, בכל פעם שוירג'יניה היתה שואלת אותו שאלה קונצ'ו היה
עסוק בתנועות הידיים ולא בדיבורים. כתוצאה מכך, וכפועל יוצא
בדיכוי ארוך של הכיבוש הסיני, קונצ'ו היה מפרש את תנועות ידיה
של וירג'יניה כ - "אתה! טיבטי! בוא איתנו מיד ! אנחנו הולכים
לשם" והוא, בראש
כנוע ופה שותק בא.

באותו יום חזרתי למלון בשעה 23:30 רק בשביל למצוא את שער
הכניסה למלון נעול ואת השומר ישן בשלווה על מיטה רחוקה כשני
מטר מהשער הנעול."סליחה אדון שומר" לחשתי, חושב לעצמי איזו דרך
נפלאה להעביר אבט"שים. השומר המשיך לישון. "סליחה!" צעקתי
לשומר שככל הנראה כיסה את אזניו
בשמיכת הפוך שלו והמשיך לישון את המשמרת. לאחר מספר צעקות,
בנסיון נואש להעיר את השומר, חיפשתי אבן קטנה שאוכל לזרוק
עליו, להפתעתי הופיע ניר מהצד הנעול של חיי, לקח את המפתח שהיה
מונח לצד השומר הישן ופתח לי את שער המלון. עלינו לחדר,
משאירים את המפתח ליד שומר ה"עשה זאת בעצמך".
בחדר, התחלתי לנגן בשקט על הגיטרה וניר סיפר לי על יחסיו עם
חברות שונות בחייו. "תשמע" הוא אמר לי "היא התחילה ממש להפחיד
אותי"
"מי" שאלתי
"הילה, היא נעלה אותי מחוץ לחדר, אכפת לך אם אני אשן פה?"
עייף מדי בשביל לשאול אותו איך היא הפחידה אותו, הלכתי לישון
רק בשביל להתעורר ב 2 בבוקר מרעש של הפלצה, להעביר את החלום
שלי לשלט "סליחה תקלה, מיד נמשיך בשידורינו" ולחזור לישון.
בבוקר ניר ניסה להסביר לי איך הוא רואה את הילה מהבוקר בקורס
מדיטציה, ועד הערב בקורס מסז' אבל
נקטע מקולה של הילה "ניר! בוא הנה רגע!"
"הנה היא שוב מתחילה" אמר ניר "שוב תודה על הלילה" וירד לחדרו
ממלמל לעצמו "אני בא, אני בא".

באותו יום החלטתי להצטרף לקורס המסז' של ניר והילה שנוהל בידי
גוץ הודי חייכן - מהינדר. מהינדר ניהל את הקורס בעברית כשברקע
שירי "הלהקה" וברי סחרוף. כאשר הסביר לנו על איברים פנימיים
והקשר שלהם לנקודות לחץ באוזן הוא הראה שליטה מלאה כשציין
בעברית "טחול, כליות, כבד, כיס מרה" באמת שאני לא יודע למה
משמש כיס מרה ולכן ממש אין לי מושג למה למישהו לדעת איך מבטאים
אותו בעברית. לצערי הייתי חייב למצוא לעצמי בן/בת זוג לצרכי
תרגול המסז, מסביבי היו מספר זוגות, ובחור עם משקפיים בשם
יואב, והכפיל ההודי של רוברטו בניני, שערו מורם כאילו חטף כ
900  וולט וחיוך ענק מרוח על פניו.
בחרתי ביואב, שמסתבר שהיה עו"ד באחת מהלשכות, כבר ביום הראשון
התוודעתי לתוך-אוזניו של יואב ולכפות רגליו, אני חייב להודות
שמהינדר יודע איך להוציא לבן-אדם את החשק לאכול כבר מהיום
הראשון של הקורס.

לאחר הקורס ניר תפס אותי בפינה חשוכה של המלון ולחש לי בשקט -
"היא רודפת אחרי, היא בכל מקום !"
"מי? הילה?" שאלתי. "שקט !!! היא בכל מקום, היא תשמע אותך, אני
רואה אותה בבוקר, בארוחת צהריים, בארוחת ערב ואח"כ עד שאני
הולך לישון, ואתה יודע מה היא אמרה לי היום?" שאל ניר בקול
רועד "היא אמרה לי" מעקם את אפו כמו חפרפרת ומשנה את טון
דיבורו למכשפה של הצפון "אני לא רואה אותך מספיק !"
"מי רוצה לבוא איתי לאכול?" הופיעה הילה מאחורינו, ואני הרגשתי
גלי קור עוברים בכל גופי ופניו המפוחדות של ניר שעזב את הרצפה
למספר רגעים בעקבות ההפתעה הסגירו את האמת מאחורי תשובתו "א...
אני הולך לאינטרנט" אמר ניר
"גם אני !" קפצתי על ההזדמנות לפני שיהיה מאוחר מדי.
"לא, אתם באים איתי לאכול" חייכה הילה וחשפה שיניים רבות.
"לא" בלעתי את הרוק ואמרתי "אני חייב אינטרנט ואני לא רעב"
"אינטרנט יהיה גם אח"כ" אמרה הילה "אבל ארוחת-ערב אתי תהיה רק
עכשיו".
מבט של שמחה התגלה בפניו של ניר לאור מילת היחס - רק.
כשהתחלנו ללכת לעבר היציאה שאלה אותי הילה "יניב?"
"כן" אמרתי מרגיש זיעה קרה מכסה את מצחי.
"זוכר שאמרת שכואבת לך הבטן?"
"כן" אמרתי מתחרט מיידית.
"זוכר שאמרתי שאני אעשה לך רייקי?"
"אא.... כן" שוב מתחרט.
"אז אני אעשה לך היום כשתחזור מהאינטרנט" אמרה וחיוך על פניה.
חישבתי במהירות את כמות הכסף שאשלם עבור אינטרנט לאורך כל
הלילה... "לא תודה" אמרתי "אני לא מאמין בזה".
"אתה לא צריך להאמין" היא אמרה "רק תשכב ויהיה טוב"
שאלוהים יעזור לי.
"טוב?" היא שאלה
"לא" אמרתי "אבל באמת תודה."
"אתה בטוח?" היא שאלה
"מאד" אמרתי
"אבל זה יעשה לך טוב"
"אולי כשאני אבריא"
"כדאי לך"
"ניר!" מלמלתי ורצתי איתו לאינטרנט.

יום לאחר מכן הופיעה בחורה חדשה בקורס המסז'. שאלה בקול חלוש
וחסר בטחון אם היא יכולה להצטרף למישהו, מהמראה הראשון היא
הזכירה לי את ג'סיקה רביט מחפשת אחר הארנב שיעשה לה מסז'. ניר
תקע לי מרפק בבטן והוסיף קריצה. "אתה לא מעדיף לעבוד עליה
במקום על האזניים של היואב שלך?".
מסתכל שמאלה וימינה שמתי לב לכך שיואב לא הגיע עדיין, שבב של
תקווה עלה בי.
"אני רואה שהוא לא כאן, שיחקת אותה" אמר לי ניר כשבדיוק בסיום
דבריו הדלת נפתחה ויואב נכנס.
מסתובב ראיתי את רוברטו בניני עושה את הבלתי יאומן ומרחיב את
חיוכו  עוד יותר. "היום עובדים על בטן וגב" אמר מהינדר, אני
וניר החלפנו מבטים של עלפון כאשר רוברטו בניני חשף עיניים
בורקות מאושר.

מהינדר לקח את הבחורה החדשה בשביל להדגים עליה במרכז החדר,
וביקש ממנה להוריד חולצה ולשכב על הגב. ראיתי את הילה מתבוננת
בכעס על המבטים הלא מאמינים שלי ושל ניר.
"אבל זאת פעם ראשונה שלי" אמרה הבחורה, והורידה חולצה בעודה
נשכבת על הבטן. לא מאמינים המשכנו להתבונן, נדהמים.
כאשר מהינדר הרשה לעצמו לפתוח את החזיה שלה בעוד היא שוכבת על
הבטן, היא שחררה צעקת הפתעה קטנה. "זה ממש כמו בערוצים
הגרמניים" אמר ניר "יצאת פראייר" הוא הוסיף.
כשהתחיל התרגול ראיתי את האושר העולה מפניו של רוברטו בניני
בעוד הבחורה החדשה יושבת לידו ולוחשת לו
"so... u're going to take care of me?"
"תעשה לי קודם?" הופיע יואב מול עיני. "תצטרך הרבה שמן לשערות
שלי בחזה" אמר והוריד חולצה. בחיי לא חשבתי שאני אראה משהו
שעיר יותר מצ'ובאקה ד'ה ווקי אבל שם מולי ניצב יואב ועליו
סוודר שלא ניתן להוריד אלא אם כן יש למישהו מגזמה...

בעוד אני עושה ליואב מסז', משתדל לא לשים לב כשאצבעותי נתקעות
בקשרים של שערות החזה שלו אני רואה את רוברטו בניני עושה מסז'
לבחורה המשמיעה אנחות הנאה, ואת ניר שהיה עסוק בלעשות מסז'
להילה מסתכל אליי ומנצל את יכולתי הדלה לקרוא שפתיים -
"פ-ר-א-י-י-ר"