יש משהו מיתולוגי
ברגע הזה:
את ישובה,
ישבנך על עקבייך,
פנייך מופנות מעלה,
אלי:
הזרע שלי,
עוד בטרם סיימתי
להתיז אותו, בנקיטת שמך פורקנית
אל פנייך השזופות
והוא מטפטף וגולש
מטה, מטה
מבריק על לחייך
מלחלח את צווארך מעטר
את שדי השיש והחמאה שלך
בפסים של ניצחון קדמוני
מהביל וחלקלק
אני מורח את הזרע הזה
על בטנך ועל
ירכייך ובין
רגלייך וב
שערך
מסמן ומקדש אותך לי בכך
בל יביט בך זכר אחר לעולם
הרגע הזה
רגע זרמתי מכה
בעור פנייך
גל לבן רודף גל לבן -
הרגע הזה יש בו
משהו מי תו לו גי:
עכשיו את שלי.