בהדרגה נפקחו עיני ,
עם שחר, במדבר.
סורקת את האופק לפני,
מבחינה בדבר מוזר.
המבט נעצר במזרח,
שם הגיחה חמה בין עבים.
מן כתום-ורוד רך,
אור נשפך על המרחבים.
מרבד של דשא ירוק,
חשה סנוור קל
כי הכל מפליא לבהוק -
מנצנוצים של טל.
בהדרגה...
תשומת ליבי למערב,
אף גברה ההשתוממות.
הירח לשקוע סרב,
אותו סהר של שלמות.
ניצב מנגד לשמש,
מכל צד שומר עליו הר,
מוצאת עצמי מסונוורת -
מרוב פאר והדר.
בהדרגה...
הבטתי לצידי בניסיון לאמת:
הירח שוקע וזורחת השמש!?
העולם במסלולו בהחלט,
על אף החוויה של אמש...
מבטי זה מכבר אבד,
טבע כמו ספינה ללא תורן.
מסנוורת מאושר -
בתוך עיניו של אורן. |
