מה תגידי על בנאדם שקם בוקר אחד ומגלה שצמחה לו יד שלישית
באמצע החזה? אם את שואלת אותי, אני דווקא חושב שיד שלישית זה
דבר מבורך. ואני לא מדבר רק על היתרונות היומיומיים השכיחים,
כמו לסחוב הביתה שקיות מהסופר, כשבדיוק חסרה לך היד שתוציא
מהכיס את המפתח לדלת. אני מכוון גבוה יותר, למשל בחורות
שנכנסות אתך למיטה ונדלקות מהקטע. בכל מקרה, זו דעתי בלבד. אבל
הבנאדם הספציפי שקם בבוקר, בהתחלה הוא מרגיש לא נוח עם זה.
בשניות הראשונות הוא נורא נסער, ושמח לדעת שאישתו כבר עזבה את
הבית, כי לא נעים לו שתראה אותו במצב כזה. הוא יוצא במהירות
מהמיטה ובוחן את היד החדשה מול המראה שעל הקיר. היא זהה ליד
ימין שלו - את זה הוא רואה בשניה אחת, שזו נחמה מסוימת, כי
אנשים תמיד אמרו לו שיש לו שתי ידים שמאליות. אחר-כך היד נראית
בעיניו כמו איזה עיוות מחריד של הגוף שלו, ובאופן כללי, ככה
הוא מאמין, הגוף שלו יפה. גוף מרשים של דוגמן. גוף שנשים
חולמות עליו. גוף שבטח גם את היית אוהבת. והיד הזו פתאום
במרכז, הורסת את הסימטרייה, מקלקלת את כל מה שעמל עליו שנים
בהרמת משקולות ופעילויות אירוביות. וחוץ מזה שאין לו בארון
בגדים מתאימים ללבוש, הבנאדם לא ממש יודע אם הגדם המוזר הוא
סימן רע לבאות, שזה מדאיג אותו אפילו יותר מעניין העיוות עצמו.
מיד הוא מתמלא פחד שהגוף שלו, או מה שלא הצמיח את הסטייה הזו,
לא יסתפק רק ביד שלישית, וכל דקה שעוברת הוא שב ובודק אם מתפתח
לו משהו נוסף.
דבר ראשון שהוא מחליט לעשות זה ללכת לרופא. הגיוני מבחינתו -
לא שיש הרבה ברירות, רק שהרופא שהוא מאוד אוהב לא נמצא באותו
יום, ימי שני הרופא תמיד בחופש - הוא נזכר ומקלל. להגיע לעבודה
הוא בטח לא יכול, הבליטה בחולצה, גם כשהיא גדולה עליו בשש
מידות ומחוץ למכנסיים, די מחשידה ולא אסתטית במיוחד. ואת יודעת
איך זה, ישר יפיצו במפעל שמועות בין העובדים, על איך שהוא חולה
עם גידול סופני שהוא מנסה להסתיר, וירחמו עליו ויגידו כמה שהוא
בסדר מאחורי הגב, כשבסך הכל יש לו שם עוד יד, ולא איזו מחלה
נוראית. את הדבר השני שרצה לעשות הוא עוד לא תכנן, כי חיכה
לשמוע מה יגיד לו קודם הרופא. ככה שעכשיו, בזמן שהוא יושב על
המדרכה מחוץ לקופת החולים, הוא פתוח להצעות. לך יש אולי רעיון
בשבילו? אם תשאלי אותי, בשלב הזה אני הייתי מתקשר אליך, לשאול
אותך מה לעשות, כי במצבים כאלה אני בדרך כלל היסטרי ולא מרוכז,
ואת בדרך כלל יש לך יופי של עצות, ענייניות וממוקדות. אבל
הבנאדם שמגלה באמצע החזה, בינתיים הוא בוחר ללכת לישון צהרים.
הוא לא מתקשר לאישתו, או לאמא שלו או לאחיו, עליהם הוא לא סומך
בכלל. באוטו הוא משחרר את היד מתוך החולצה, מנופף אתה באוויר
ובודק את האצבעות מקרוב. יש לו חמש, כמו שצריך להיות. איך שהוא
עולה על הכביש המהיר, היד השלישית קופצת ומחליפה לו הילוכים,
משאירה את ימין מובטלת ואת שמאל מופתעת. רביעי חמישי עם גז עד
הסוף, והידיים לא רבות ביניהן, ההפך, הן משתפות פעולה ברצון
אחת עם השניה עם השלישית. מתחלקות בעבודת הנהיגה, ומרגישות
החברות הכי טובות שבעולם. כשהוא מגיע הביתה, הבנאדם כל כך
מרוצה, שהוא לא מחביא את היד כמו מקודם. השכנים בבניין כבר לא
מזיזים לו. דקה לפני שנרדם, לא ממש ברור לו מה יעשה כשיתעורר,
אבל באותם רגעים הוא כל כך עייף, שזה לא אכפת לו והוא סוגר את
העיניים. לפעמים גם אני מאוד עייף שלא אכפת לי כלום. את חושבת
שלך זה כן היה אכפת?