הוא יושב לו ככה סתם בפינה ומדי פעם מעיר הערה. מתבונן בעניים
גדולות על המתרחש, ונראאה תמיד כל כך שוקק חיים, בפנים. יש לו
ריח משכר  כזה אפלולי ומשונה. והוא תמיד מושך אותי אליו לחוש
אותו להעביר את ידי על עורו, , לשמוע את קול ולדעת שהוא קיים,
וללראות שהכל בסדר איתו, הוא לא התקרב לאנשים שהיו בסביבה, כי
היה בישן מטבעו אבל כל כך אהבתי אותו. הרגשתי שאני מתמוגגת
בזרועותיו, ושני גופות נהפכו לאחד.
בוקר אחד התעוררתי והרגשתי משהו שונה, ידעתי שמשהוא לא טוב
יקרה. ובלילה ידעתי זאת מיד הגעתי לשם בשעה הקבועה עברתי את
הכניסה בריצה, כבר לא היה אכפת לי מכולם, רק אותו רציתי.
הסתכלתי בפינה שבה תמיד ישב, ורק אז הבחנתי כמה היה חם
המקוםמלא עשן סיגריות,אך הוא לא היה שם. הרגשתי שהברכיים
מתמוטטות והלב מפסיק לפעום והרצון לנשום נעלם. בשארית כוחות
תפסתי את עצמי לצעוד בחזרה לאוטו  ולחזור ישר הביתה ולא לצאת
עוד לעולם, נמאס לי מכולם.  יצאתי החוצה ופתאום ראיתי אותו
יושב שם על הנדנדה ומחייך לכיווני, מסתבר שפשוט היה חם היום
בפנים....