דלת נפתחת.
אור.
ריצה ארוכה עד לפתח.
אני הולכת והולכת ומתחילה לרוץ, ואנשים מאחורי דורשים ממני
להפסיק.
הם חושבים שברגע שאני אגיע לאור כל מה שאני אראה זה חושך.
אבל אני לא מקשיבה, הולכת בדרך שלי, רצה אל האור ומגיעה.
שניה לפני אני חושבת, נעצרת, מנסה שלא ליפול דרך הפתח ולהגיע
לעולם אחר.
חושבת על מה שהם אומרים לי ומתלבטת. עוד שניה. ועוד שניה.
והדלת נסגרת לאט לאט ובשניה שאני מחליטה להיות אני ולעבור דרך
הפתח היא נסגרת בטריקה.
ושוב לא הלכתי בדרך שלי
ושוב הדלת נטרקה בפני... ושוב אני לא אני...