|
כאב לב כזה
עוד לא חוויתי
מקווה שגם לא יהיה
דרך צבע הזמן והסימנים בפניך
מעורבב בגוון דוהה
עוצם עיניים תוהה
מתחשבן ובוהה
אל תוך מבוך נפשי
שולף ראשון
טוען יורה
מפה תהום אל תוך מחשבתי
חולף פני מכשול
רציניים תוי פניך
זועפים הם מדקה לדקה
מתקשה הלב
להבין רחשי דרכיך
צלילה כאבן אל תוכך
דועכים הימים כנייר מתפורר
בין קמטי ידי
מתקשה לחשוב באמת לא זוכר
תמונות כזכרונות מאחורי
לא תמיד מוסיף...לא תמיד משנה , על מדבר השיר...
אבל השיר הזה עשה מעשה שצלקת בליבי השאיר,
כתיבה על עבר הווה ועתיד , הכל באותו פיזמון
על חיים ומוות על כאב והתגברות עד הרגע האחרון. |
|
|
אני, אני מה-זה
חושב על הסביבה
שלי. תמיד,
כשאני עומד
להפליץ, אז אני
צועק בתקיפות
"תיזהרו! יש לי
פלוץ!" ואם אני
רואה שלא
מתייחסים, אז
אני מיד צועק
שוב. אם גם זה
לא עוזר, אני
משחרר קצת
מהפלוץ כדי
להביע איום,
ואז, אם זה לא
עוזר, אז אני
עוצר את הפלוץ
והבטן שלי
מתפוצצת ואני
מת.
זה עם הפלוצים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.