"שקט", הוא אמר לי, בכל פעם שנכנסתי דרך הדלת האחורית לביתו.,
אין לי מושג מה היה המנהג המוזר הזה הוא כמו האזין לדממה. לא
יודעת למה.
יום אחד החלטתי להיכנס מהדלת הקדמית..שמבעדה עוד לא נכנסתי
מעולם לביתו. ברגע שפתחתי את הדלת הרגשתי נורא. אני לא יודעת
מה היכה בי פתאום אבל מצאתי את עצמי חסרת כל ביטחון עצמי
וכבוד, רצתי במהרה בחזרה אל הדלת האחורית וכשנכנסתי משם הבטתי
לרגע אחורנית והתמלאתי בביטחון כמו שמעולם לא היה לי ונכנסתי
לדירה בגאווה.
זה היה מוזר, אבל לימד אותי לקח מסויים.
לא תמיד הדרך הראשונה (הקדמית ) שרואים היא דווקא הדרך הנכונה
ללכת בה. צריך ללכת תמיד בדרך שבה אתה מרגיש עצמך, דרך בה אתה
מרגיש נוח עם כולם ואיתך.