החלילים פותחים בנגינת ליטופים כאלה של בוקר, האבוב מצטרף
בהליכה על קצות האצבעות, שאני לא אשים לב שאתה קם מהמיטה
והולך, משאיר אותי שם לבד שוכבת.
סולו קלרינט שמורח אותי בשקרים שלך, ונגינת צ'לו שמנגן סופר
לגאטו ומסמל את הזמן שעבר כל-כך באיטיות עד שבאמת רציתי לנסות
לשכוח...
הטימפני מוסיף את דפיקות הלב שלי שכמעט נפסקות כל פעם שאתה
עובר לידי ומתעלם, והסנייר מנגן את המחשבות שמרעידות אותי
כשאני מתחילה להבין שהכל בינינו באמת נגמר, תוספת לנגינת
המחשבות מצטרפות החצוצרות שצווחות את הכאב שלי, שינגנו קצת
יותר חזק עכשיו.
הטרומבון והבריטון מוסיפים דמעות עייפות כאלה של רצון עז לישון
ולשים קץ לעיניים הנפוחות, משאירות מקום לטובה שתרדים באמת.
חזרה לחלק א': החלילים פותחים שוב בנגינת ליטופים כאלה של
בוקר, האבוב מצטרף בדואט עם קרן יער, שרק מלווה ומסמלת ריקנות
ועצבות. עוד ועוד כלים מצטרפים, הכינורות והבסון מודיעים לכולם
שזהו יום עצוב, וכל סוגי הסקסופונים מנגנים מנגינה זהה שמבשרת
שכלום לא השתנה.
והנה קטע דרמטי בסיום כואב של מצילתיים, שבהחלט מסיימות כל מה
שהיה ספק אם נגמר.
אני מנגנת על כל הכלים שלך, לפי הקצב שאתה קובע לי, מנצח עליי
בכזאת שאננות, כאילו שאתה נהנה רק משמוע אותי יוצאת מהסולם
ומחכה שאני אזייף. תהנה מלשמוע אותי מדייקת.
וככה תמיד אתה מנצח עליי, ואני מנגנת את סימפוניית הבכי השלישי
(ביום)...
מי לעזאזל הלחין את זה?
