אני מסתובב עם חיוך גדול,
חיוך של אושר שנוצר אתמול.
חיוך שנוצר בשעה טובה,
כי ראיתי אותך ונוכחתי שאת לי יותר לא חשובה.
היית שם גם במבט עלום,
ועלי לא השפעת אפילו בכלום.
נכון שהחלפנו כמה מילים,
אך לשמחתי, הפעם, היו מסביב אחרים.
ידעתי שאראה אותך שם,
אך הפעם לא גרמת לי לרשות אשם.
לא כמו לפני כמה ימים,
שהרגשתי כאילו סטרת לי בפנים.
ובגללך הסתובבתי עם כאב בלב,
שנגרם בגלל רגש שהיה אוהב.
כך אוכל להגיד לבסוף,
בלי צורך את שברי לבבי לאסוף,
שהפעם לעבר העתיד המעורפל אני הולך לי,
מקווה שאת עיני יותר לא תערפלי,
ואולי בעתיד לרגלי עוד תפלי.

ובינתיים אני מסתובב עם חיוך גדול,
ומהלך בצעדים דמויי מחול.
וחלק גדול יש לזאת שאצלה בחדר,
שכנעה אותי לחשוב שיהיה בסדר.
ואחרי זה שהלכתי איתה חבוק בקור החם,
למרות שאנו רק ידידים, זה לא היה בעיני סתם.
אני הולך עם חיוך גדול,
חיוך שנוצר ביום האתמול.
ואשתדל שאף אחד לי אותו לא יהרוס,
את החיוך שלי לא אתן לאף אחד לדרוס.
כי זהו אוצר שלא עולה ולא נמדד בפז,
אך שווה זהב, ואינו מתנדף כגז.