|
לאולגה
יושבת מולי, מחייכת
עיניה אומרות עומק ורוך
מספרת על כאב ועל פילוסופיה
מקומות בהם לאהבה אסור היה לדרוך
החיוך שלה כמו שיר אהבה של יהודה עמיחי
רך כמו ליטוף ויפה כמו תפילה
שפתיה היפות זזות, ואני תוהה אם היא יודעת
שאני אינני שומע מילה |
|
|
"שאני הולכת
ברחוב אני נזהרת
לא לדרוך על
קקות של כלבים,
מה לעשות, ככה
אני"
בוליביה,
הראיון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.