|
לאולגה
יושבת מולי, מחייכת
עיניה אומרות עומק ורוך
מספרת על כאב ועל פילוסופיה
מקומות בהם לאהבה אסור היה לדרוך
החיוך שלה כמו שיר אהבה של יהודה עמיחי
רך כמו ליטוף ויפה כמו תפילה
שפתיה היפות זזות, ואני תוהה אם היא יודעת
שאני אינני שומע מילה |
|
|
הלכתי לכיכר
רבין, איפה
שרצחו את רבין,
עמדתי בנקודה
שרבין עמד בה
פעם אחרונה,
עברה בחורה עם
כלב, בדיוק
כשחשבתי כמה חבל
שלאה כבר לא
בחיים, זה גרם
לי לזיקפה.
שאלתי היא:
האם אני
נקרופיל?
זאופיל?
או סתם
נוסטלגי?
יוסי עמוס חזה,
בשאלה ליגאל
עמיר או לאחותו
הדס עמיר, תלוי
את מי שואלים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.