|
מילי(מ)נגינה ושירה - אבינועם.
שתי אקוסטיות.
(8.04.03 )
לרגע לא חשבתי שטעיתי כשהלכתי
אדמה חרוכה עם שבילים שנמחקו השארתי
בואי נברר לנו למה
( את יפה )
בזמן שנעלמתי אגלה לך התגעגעתי
ילדים...המולה... מציאות שכבר מזמן אבדה לי
בואי תספרי לי עד כמה
(זו) שמחה עצובה
כי אני בתוך תמונה
דף בספר שדוהה
רק רציתי שתדעי
למרות הכל אני דואג
אז בואי ספרי לי מה איתך
לי גם ככה זה חשוב
כשעכשיו אני לבד
קצת שמח ו......עצוב
|
|
|
"אני בתור!"
המשפט שהתחיל את
הכל.
צפרדע פיחושית
לא מבינה למה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.