את גאולה פגשתי ממש במקרה. זה לפחות מה שטענתי במשפט. היא חצתה
את הרחוב בין מכוניות ומה אני אעשה, כבוד השופט. אבל זה היה
משחק מכור. התביעה שלפה תמונות שלה מרוחה על הכביש וכל מה שהיה
לי להציג זה גבס מפלסטיק שהעו"ד השיכור שלי אמר לי לשים. כולם
ממש פירגנו לצלם על התמונות שלה והשמיעו קריאות התפעלות אבל
אני, רסמי אני חושב, שהוא מה זה פישל איתה. מהזיכרון שלי,
כשבאתי ככה מולה עם האוטו, היא נראתה הרבה יותר טוב. אפילו
מאוד טוב. חבל שזה נגמר ככה כי הייתי מבקש מספר טלפון. השופט
שלח אותי לשנתיים בקלבוש. יצאתי בזול. שמעתי שלגאולה דפקו מאסר
עולם.

כעבור שנתיים

שוחררתי. כמו ציפור דרור יצאתי מהכלא ולא ידעתי מה לעשות עם
עצמי. אז החלטתי ללכת. בעוד אני הולך נהייתי רעב. אז כמו האדם
החופשי שהייתי נכנסתי לשיפודיה הראשונה שראיתי, גאולה
המשפדת. התיישבתי לשולחן והזמנתי שיפודים וקולה. המלצרית לא
נראתה משהו. די חיורת ומעוכה אבל סלחתי לה כי הייתי רעב. האוכל
היה בסדר אבל השירות לא משהו. אמרתי לה שרק יצאתי מהכלא, חשבתי
שאולי זה יגרום לה לזוז קצת יותר מהר על הרגלים העקומות שלה
אבל לא. היא אמרה שהיא יודעת אז חייכתי. רואים עלי. כשסיימתי
לאכול חשבתי ללכת לסרט. לראות מה חדש בעולם אחרי שנתיים אז
הלכתי לקולנוע. היה דוקא איזה סרט ישראלי בשם גאולה קראו לו.
נראה נחמד שילמתי לקופאית, איזו אחת עקומה עם שיניים שבורות,
ונכנסתי פנימה. עכשיו היה לי ויכוח קטן עם עצמי, כי עצמי טען
שצריך להפעיל פעמוני אזעקה מאיזושהי סיבה מפגרת אבל הטבעתי
אותו עם קולה. אף אחד לא יפריע לי להינות מהסרט הזה. לא
נהניתי. כל הסרט הראו את החיים של איזו מישהי שמתה אבל מה לא
מעניינת ועם מוסר השכל חלש לאללה. הרגשתי מרומה וגם קלטתי שאני
היחיד בסרט. אז הרגשתי גם טיפש. יצאתי ממנו כשאני צמוד לקיר
כדי שלא ידעו שאני הטמבל שהיה בסרט הזה. יצאתי לשמש החמימה
והרגשתי חרמן. שנתיים בכלא יכולים לעשות את זה לבן אדם. טפחתי
לעצמי על הבטן לאות חיבה ויצאתי לחפש מה שמחפשים במצב הזה.
שירותים. על דלת השירותים היתה מודעה "מחפשת גבר שעיר, עדיפות
למשחוררים טריים מהכלא שקוראים להם דוד" היה גם מספר טלפון
והשם של הבחורה, גאולה. עכשיו איזה קטע, אני קוראים לי דוד,
נעים מאוד דרך אגב. אני, דוד, גם משוחרר טרי מהכלא, איזה
מתאים. כאילו היא מכירה אותי! עצמי התחיל לתת לי מכות בבטן אז
יחסתי את זה לשיפודים וניצלתי את העובדה שאני בשירותים כדי
לחרבן. לפעמים אני נדהם מצירופי מקרים. כשסיימתי בשירותים
התקשרתי אליה וקבענו אצלה בבית. היא נתנה לי את הכתובת ואמרה
שהיא מחכה. עצמי התחיל שוב עם הבאלגן התת מודעי ונאלצתי לתת לו
לדבר כי לא מצאתי משהו יותר טוב לעשות לו. זה גם ככה לא שינה,
כי הייתי עסוק בלחפש את הדרך. היה ערב כשהגעתי לרחוב שלה.
התחלתי לחפש את הבית. הגעתי למספר בית שהיא נתנה לי. חומה
ענקית ניצבה מולי עם מגיני דוד על השער ושלט מעליו שיכולתי
לקרוא רק את מחציתו השניה ... אחוזת גאולה. חייכתי לעצמי
ונכנסתי בשער. היה חשוך בפנים והתחלתי ללכת לאט לאט ניגלו
לעיני שורות שורות של קברים. חשבתי שזה מוזר אבל אולי גאולה
שלי היא שומרת בית הקברות. ראיתי מישהי צעירה יפה יושבת על אחד
הקברים על סף החשיכה והלכתי לקראתה. עצמי ממש צעק בתוכי אבל
הרגעתי אותו, עוד מעט נתפרק, עוד מעט. הגעתי אליה וחייכתי, היא
חייכה חזרה. היא היתה לבנה מאוד ויפה. היא נראתה לי מוכרת
מהיכן שהוא. "נעים מאוד" -היא אמרה- "גאולה" ולחצה את ידי. ידה
היתה קפואה. "אתה זוכר אותי?" שאלה "דרסת אותי לפני שנתיים."
פתחתי זרועותיי לחיבוק. איזה יופי שאנחנו נפגשים שוב, מה
שלומך? היא התיישבה וניענעה בראשה. התיישבתי לידה בשמחה. באמת
חשבתי אז לבקש מספר טלפון!! אמרתי לה כדי שתשמח. היא הפנתה את
הגב בעצב ושקעה בתוך המצבה כשהיא ממלמלת בשקט "רק רציתי שתבין
מה עשית, זה הכל". אוף, רטנתי כשהיא נעלמה באדמה, אין לי מזל
עם נשים.