איזה יום מושלם זה היה. כבר הרבה זמן לא היה לי יום כזה כייפי.
זה בא לי בזמן ממש.

היום הזה נמשך כ-48 שעות כי לא ישנתי כל כך בלילה שבין יום
ליום.

פשוט יום נהדר. זה התחיל ביום שלם לבד בבית עם עצמי. הסתובבתי
עירום כביום היוולדי, ולא נשמע אף קול מתלונן ברקע, בגלל
שהחתול שלי לא מדבר עברית. היה לי שקט נפשי.

מאוחר יותר נסעתי לחוף הים, היכן שהתקיים הפסטיבל, עם כמה
חברים טובים, כדי לפגוש את היפה שלי. היינו שם כמה שעות טובות
עם הגיטרות והאוירה הטובה, עד צאת החמה כמעט.

כמה שעות לאחר מכן, היה לי מפגש עם חברים מהאינטרנט. מפגש יזום
של חבר'ה שמתחברים האחד לשניה, בזכות נושא משותף ספציפי. היה
לי ממש כיף במפגש. לאחר מכן, כשכולם הלכו, נשארתי שם. בבית של
זה שאירח את המפגש. היינו שם הוא,אני ודידו חברי הטוב. אם יש
כזה דבר 'זמן איכות' אז זה ודאי מה שחוויתי הערב שם אצלו
בבית.
הכנו לנו ארוחת ערב ראוייה, ניגנו,שרנו, דיברנו. איכות נטו.

אחרי זה נסענו, דידו ואני, לבקר מישהי מהמפגש הזה, אצלה בבית.
קנינו לה בדרך אוכל מה'דיקסי'. הרגשנו צפוניים שיוצאים עם שקית
מלאה ביהלומי המטבח מאותו מקום.

היה נחמד, הבטן שלי עוד הייתה מלאה מארוחת הערב שאכלתי קודם
לכן, וכידוע, זו הרגשה גברית אולטימטיבית, השקיעה במושב הרכב
כשהבטן מלאה עד מינוס מקום, והתזוזה היחידה שיכולה להתבצע שם
תעבור דרך החור האחורי, אחרת כלום לא זז.

וזהו. סיימנו את היום המדהים הזה. חיכיתי כבר להגיע הביתה
ולהתרפק על יום איכותי במיוחד. היה יום מדהים ומהנה. יום טוב.
ברכב כבר ראיתי איך אני מגיע הביתה אל המקלחת החמה ואל המיטה
המפנקת שלי, ומסיים בכך יום כיף. חשבתי על איך ששום דבר כבר לא
יהרוס לי את המתיקות במוחי, שנוצרה בעקבות היום הזה. חשבתי.

ואז שמתי לב לשני ברקים קצרים. ואז הבנתי שהמצלמה צילמה אותי
בעודי עובר באדום,תוך כמיהתי להגיע הביתה,ואי תשומת ליבי
לרמזור האדום.

הלך היום. חרא של יום. פתאום...ככה סתם. :-(