שמש כזאת לא רואים כל יום, זרקתי לה מעבר לכתפי. זה תמיד טוב
להראות שאתה כאילו מבין בעינינים. היא נראתה מופתעת, אחוזת
התפעלות אפילו. ראו שהיא ממש החזיקה ממני ומאותו רגע היא נדבקה
אלי כמו ריח מסריח לפוליטיקאי. חוץ מזה שהיא היתה עמוק בלהזות
על בית וילדים איתי, גם לא היה לה מקום טוב יותר ללכת אליו חוץ
מאשר אחרי. באי נטוש אין יותר מדי אופציות לחברה, אלא אם כן
אתם מחשיבים קופים צווחניים כחברה טובה. אני יודע שאני לא.
הובלתי אותה בביטחון רב אל תוך הסבך הקוצני פעם אחרי פעם. היא
שאלה אם אני יודע מה אני עושה ואני שכמובן. אני מבין באיים
בודדים, ראיתי את משפחת רובינזון השויצרית מספיק פעמים כדי
לדעת את המהלכים. כשירד הלילה ידעתי שהובלתי נכון את הדרך כי
פשוט אי אפשר היה להמשיך. מצוק גדול חסם את דרכנו והוא לא זז
אפילו כשאמרתי לו בשקט שהוא דופק לי את הפוזה. כשהבנתי שלא
יעזור ושלמניאק יש לב של אבן אז ידעתי שהגענו למקום הנכון.

אני לא מצליח להבין אותה. תפקידנו עכשיו הוא לעשות דור המשך,
הרי זה ברור. הרגשתי שליחות אלוקית בלהיכנס לה לתחתונים, אבל
מה נשים מבינות. היא רק דיברה על אהבה ודברים מיותרים כאלה,
כמו אני לא מכירה אותך אפילו ועוד שטויות מהסוג הזה. אני
הרגשתי מאוד צדיק כשישבתי, ער וקופא מקור בלילה, כדי לשמור
עלינו מדברים רעים. למעלה מרבד שלם של כוכבים, שאמרו לי משהו
רק כשניסיתי להרשים אותה, השתרע עד סוף ושיגע לי את השכל.
פתאום נפל כוכב...

ילדים קטנים מקפצים להם על הדשא הירוק, עירומים כבכל הימים
שקדמו. בית עץ רעוע אך חמים מתנועע בבריזה הקלה. שמש נעימה של
אי טרופי נעלם. אגם ירוק כחול נוצץ עם בתולות ים חשופות חזה
שמפקירות גופן לשמש. היא יוצאת מפתח בית העץ עירומה ונעולת
נעלי עקב וקרבה אלי, כשאני יושב לי על כסא הנח שלי תחת השמשיה
ושותה בירה קרה כשאני משזף את כרסי העגולה. היא מתיישבת לידי
ומלטפת את זרועי ובחיוך של מרידול היא נאנחת. אוי כמה יפים
חיינו כאן, נכון אהובי. ואני באהבת אין קץ אומר לה. שבי בשקט,
את מפריעה להתרכז ואז מחייך באושר כשבתולת הים האהובה עלי
מנופפת לי לשלום....

התעוררתי עם ריר בצד הפה וחיפשתי את עצמי. לקח לי קצת זמן
להיזכר איפה אני. כשנזכרתי חייכתי בפה מלא והושטתי ידי אחורה
לגעת באהובתי. היא שכבה שם ונתתי לה להרגיש את ידי הבטוחה, שלא
תדע פחד. היא צריכה להוריד שיער חשבתי לעצמי. הרבה שיער,
הוספתי, אחרי מישוש נוסף. חשתי שהיא מתעוררת למגע ידי והזדקפתי
כדי שתראה את הצד הטוב שלי על הבוקר. היא נהמה והסתובבה. הכנתי
את מבט האיי לאב יו המיוחד לאירועים מסוג זה ושלי. נתתי לה
שניה לקלוט איפה היא נימצאת, כדי שתזכור שאני הגבר היחיד פה
באלף קילומטרים הקרובים והסתובבתי אליה. עיניי יצאו מחוריהן או
לפחות הגיבו בהגזמה מסוימת. בלילה, אהובתי הפכה לגורילה!

היה לי קשה. אני מודה. אבל לאט לאט הצלחתי לאהוב את היצור
הדוחה הזה. הצלחתי להבין שבתוך גוף הגורילה הזה שוכנת הנערה
שאהבתי ושמתה עלי. הבטחתי לה שנקים שושלת חדשה וקיימתי. לא
הספקתי אמנם לשאול אותה לשמה, אז כשיכלה לדבר בשפה שגם אפשר
לכתוב. אבל ידעתי שהיא היתה רוצה שאני אקרא לה בשם. קראתי לה
מכוערת ופינקתי אותה בכל דרך אפשרית. אפילו הסכמתי לרכב על גבה
כשיצאנו למסעות ברחבי האי. צאצאינו הקטנים ראו בי דמות לחיקוי
וחשבו שאני משחק. ובלילות בעודי מסתכל בכוכבים, שעדיין לא אמרו
לי כלום חוץ מ"הלו אתה שם, תעביר את המלח", נזכרתי באהובתי
היפה ונרדמתי עם חיוך.