הלכתי בדרכי אחרי ביה"ס, בדרך הרגילה שלי, הדרך הביתה.
הייתי ממש רע וכבר רציתי להגיע!
פתאום בעודי הולך הביתה ראיתי כמה אנשים, חשמלאיים, עובדים על
עמוד החשמל הגבוה שליד המגרש.
התקרבתי אליהם, כי זאת הייתה חלק מדרכי הביתה, הייתי חייב
לעבור שם.
ראיתי שלושה עובדים ושניים מהם התווכחו ביניהם ושמעתי אותם
אומרים משהו כזה "אני מציע שאתה תעלה למעלה ותוריד את זה",
והשני ענה לו "אבל אז צריך לנתק את כל החשמל במושב.", אז
הראשון השיב: "אז תנתק!!".
הייתה לי הרגשה שהאיש הראשון היה הבוס והשניים האחרים היו
העובדים שלו. בסוף העובדים הקשיבו לבוס שלהם והחלו לנתק את כל
מספקי החשמל בארון החשמל ליד.

הייתי סקרן לראות מה בדיוק הם מנסים להוריד, אז עצרתי וניסיתי
לראות מה יש בעמודהחשמל הגבוה למעלה שכל כך מפריע. פתאום
הבנחנתי בהם... בלונים!
בלונים תקועים ולא רוצים לעזוב את עמוד החשמל הגבוה. צחקקתי
לי... בשביל זה כל המהומה, בלונים? למרות שהם היו בלונים
מושקעים, בלוני יום הולדת שכתוב עליהם "מזל טוב" ואת המספר
14.

חשבתי לעצמי למי יש יום הולדת והוא בן 14 ועפו לו הבלונים
ובגללו כל המהומה הזאת... פתאום נזכרתי ... ועברה בגופי
צמרמורת אדירה.
אלו היו הבלונים שלה... היה לה יום הולדת 14 בדיוק ביום...
בדיוק ביום שהיא נדרסה, היא נהרגה  במקום, תאונת דרכים איומה.
ולכן הבלונים עפו, הם עפו יחד עם נשמתה, הם עפו אבל נתקעו
בעמוד החשמל הגבוה ולא רצו לעזוב... ואז הבנתי שהחשמלאיים רק
ניסו לעזור, הם רק מנסים לעזור לשחרר את הבלונים ויחד איתם את
הנשמה שלה!



בהשראת שירן, שהסתכלה דרך החלון בכיתה בשיעור מת"מ