[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לולית אלון
/
מוקדש לך

"אני אוהב אותך" הוא מלמל לתוך שערי ואני כמו חמאה נמסתי בין
זרועותיו, "גם אני אוהבת אותך" אמרתי בחזרה כמעט בוכה, זהו
אמרתי לעצמי נרפאתי אני כבר לא חולה אני מרגישה, אני מסוגלת
לאהוב, אני בסדר.

לא חשבתי שזה מה שיקרה לי שישבתי שלושה ימים קודם לכן בבית שלי
מול המחשב כשאני משוטטת לי באינטרנט שומעת גלגל"צ שותה כוס נס
עם שלוש סוכר (כדי להמתיק את החיים) ומעשנת לי 'ווינסטון
לייט'.
בדקתי מה קורה בעולם ואיך נראת הקולקציה החדשה של קסטרו ופתאום
הבהבה לי בצד שקיבלתי הודעה ב-ICQ.
"מה קורה מקסימה?" זה הייתה אתה שכרגיל מלביש לי חיוך על
הפרצוף למראה הודעתך "הכל נהדר, מה איתך מתוק?" לא נשארתי
חייבת לך, אהבתי שדיברת כך אליי, אהבתי להרגיש את אהבתך.
"מתי רואים אותך?"
"מתי שתזמין אותי"  (אהבתי להתחכם)
"את יודעת שאת תמיד מוזמנת"
"תודה"
"מה עם איזה חבר?"
תמיד אתה שואל את השאלה הזאת ותמיד עניתי לך אותו הדבר, כבר
אלפי פעמים סיפרתי לך על שברון הלב שלי, על זה שאני לא מסוגלת
יותר לאהוב, על זה שפגעו בי כל כך, על זה שאטמתי את עצמי מרגש,
כבר שנה וחצי אתה שואל כך וכבר שנה וחצי אני חוזרת על אותה
תשובה.
שעכשיו אני במסע נקמה, פוגעת בגברים כמו שהוא פגע בי, מנסה
בצורך מטופש של נקמה להרוס ולפגוע, למה? כי אני דפוקה.
"עדיין מחפשת סטוצים?"
שאלתך העירה אותי ממחשבותיי.
"כן עדיין, למה מעוניין באחד?" התחכמתי שוב, אני אוהבת את זה.
לא חשבתי על התשובה, הייתי בטוחה שתצחק ותעביר נושא.
"למה לא? את רוצה?"
נחנקתי, שאפתי לא נכון את העשן של הסיגריה מרוב הפתעה.
אתה? דווקא אתה שיכול להשיג כל בחורה?
מה יש לך לחפש אצלי, אין בי משהו מיוחד, אני בדיוק כמו כל
האחרות רק שהן יותר יפות וחתיכות.
"היית רוצה שיהיה סטוץ?"
כמה זמן אנחנו מכירים? אולי יותר משלוש שנים ותמיד היה בניינו
מתח מיני, תמיד הרגשתי שלולא המרחק שביניינו היה קורה משהו
הרבה יותר מוקדם, אבל עכשיו בגיל הזה שהכל חסר מחויבות, זה
הזמן לקרות.
"בטח מקסימון, למה לא באמת?"
עניתי לך מחפשת נואשות את הקטש' ולא מצליחה למצוא.
"אז מתי את קופצת לבקר?"
"נראה לי שמחרתיים"
אני ממהרת להבטיח, מפחדת לפספס את ההזדמנות.
כעבור יומיים נסעתי אלייך ויצא לנו להיפגש רק בלילה, הוריך היו
בבית ולמרות הכל הסתגרנו בחדרך ואחרי שעה של דיבורים, צחוקים
ונגיעות מהוססות התנשקנו שינינו, נשיקות מתוקות ועדינות של
בחור שיודע לגעת ובלי סיבה ברורה הדפת אותי מעלייך מתחמק
ומשפריץ תירוצים.
לא הבנתי, בלבלת אותי, לחלוטין.
ברחתי מביתך בוכה לבית דודתי, הנה חשבתי בליבי עוד אחד שהצליח
לפגוע בי.
אחרי שינה טרופה ומיוזעת, קמתי שבורה והלכתי לאילי שיצחיק אותי
קצת, הוא תמיד מצליח לגרום לי לחייך, יש לו את זה.
זה הצליח והרגשתי יותר טוב ואפילו שמחתי כשדור ודנה הגיעו
לביקור.
צחקנו, עישנו, ראינו טלוויזיה וזה השכיח ממני את פגיעת ליל
אמש, עד שהופעת בחדר כמו נסיך על סוס לבן וגלשת לך פנימה נחמד
לכולם ונותן נשיקות לשלום, וגם לי כאילו כלום לא קרה.
זה הטריף אותי, העצב שב והשתלט, מדוע לעזעזל אני בוכה? למה אני
מגיבה כך?
ישבנו שם כולם מדברים ולא מדברים עד שאמרת שאתה הולך וקמת מברך
את כולנו לשלום ויוצא.
בחיים שלי לא חשתי שליבי יכול ליפול כך ולהישבר, חשבתי שכולם
שמעו אותו, הסתכלתי מסביב והספקתי לראות את דנה קופצת החוצה
וממלמלת "שנייה" לפני שהתחלתי לבכות, ממש כמו ילדה קטנה.

       




יצאתי מהחדר שואף את האוויר, הלב שלי דפק כמו משוגע ולא הבנתי
למה, אני שונא להרגיש חסר שליטה.
"אייל?" קפצתי, אולי זאת היא?
הסתובבתי מהר וראיתי את דנה רצה לעברי, מה היא רוצה עכשיו?
"אייל תשמע, ענבל ביקשה ממני למסור לך שתתקשר אליה."
"מה קרה? היא לא מסוגלת להתקשר לבד?"
דנה משכה בכתפייה, אוף בנות, אתן מסוגלות להיות לפעמים כל כך
מעצבנות, כל כך ילדותיות..., ואז חשבתי עלייך, כל כך מתוקות.
נשמתי עמוק "תגידי לה שעם היא רוצה שתתקשר" אין לי כוח
לשטויות, שיעזבו אותי.
"אייל?" שוב דנה.
"מה?!" שאלתי בחוסר חשק ובעצבנות, שתעזוב אותי, שתתן לי ללכת
הביתה ולבכות על טיפשותי.
"עם אתה אוהב אותה למה אתה לא אומר לה?"
הפלאפון שלי נפל על הרצפה והייתי לגמרי לא מוכן לכך, הסתכלתי
עליה במבט מבוהל והיא חייכה "אי אפשר לפספס" מכל הבלבול שהיה
לי אתמול, לא חשבתי לכיוון הזה.
ידעתי שמשהו הטריד אותי אתמול בלילה אבל לא ידעתי מה והנה היא
באה, דנה, שבכלל לא מכירה אותי ונתנה לזה שם -אהבה- , כן
מקסימה, אני אוהב אותך.
היא צדקה, ידעתי שצדקה, רציתי לספר לה מה עשיתי אתמול וכמה אני
מצטער על כך וכמה שהיא צודקת ובמקום זה יצא לי: "מה פתאום, למה
את חושבת?"
"אל תעבוד עליי אייל, אני מכירה אותך מספיק טוב, רואים עלייך
ועלייה."
לא היה טעם להתווכח, שמונה-עשרה שנה ציירתי אותה בדמיוני, את
הנסיכה על הסוס הלבן, זאת שתהפוך את חיי לתענוג מתוק, והנה באה
דנה ונתנה לה שם והפכה אותה מאגדה לדמות בשר ודם, נושמת
וקרובה.
"פישלתי דנה זה כבר לא ילך, אין סיכוי"
"אין דבר כזה אין סיכוי" ועוד לפני שהבנתי היא קפצה משם לתוך
החדר ולפני שהספקתי להגיד יצאה הנסיכה שלי מהחדר.
"דנה אמרה שאתה צריך לדבר איתי"
איך אף פעם לא ראיתי שהיא כל כך יפה? איך אף פעם לא הסתכלתי על
תווי פניה וקמטיי חיוכה, על אפה הקטן ושערה האדום עם העיניים
האלו שלה, יכול להיות שאני עיוור? הייתי עיוור.
"אני מצטער" אמרתי שאני מהופנט לעיניים שלה, אלוהים כמה שהיא
יפה.
"הבנתי אתמול משהו שגרם לי להפסיק פתאום, הבנתי אתמול שאני...
אני..." לעזאזל עם המילים הנתקעות האלו, נשמתי עמוק והתקרבתי
"לא התכוונתי, פשוט לא רציתי לגעת בך בכזאת צורה, זאת אומרת
בצורת סטוץ, כי... כי..."  קרבתי את ידי ללחייה ובעדינות
ליטפתי אותה, מקרב את פניה אל פניי ומנשק נשיקה רכה ואוהבת.
חיבקתי אותה חזק ומלמלתי לתוך שערה "אני אוהב אותך..."
עבר רעד בגוף שלה, הייתי בטוח שתרוץ ותברח כמו שעשתה עד עכשיו,
בורחת מהרגש של עצמה מסתתרת מאהבה בתקווה שלא תיפגע.
אתם יכולים לתאר לעצמכם איך הרגשתי כשהיא ענתה "גם אני אוהבת
אותך..."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בירה זה הרבה
יותר מגעיל
מוודקה ב-12
שקל- את עלית
עדיין לא
טעמתי.

גמבה


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/4/03 11:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לולית אלון

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה