יצאתי מהחדר שואף את האוויר, הלב שלי דפק כמו משוגע ולא הבנתי
למה, אני שונא להרגיש חסר שליטה.
"אייל?" קפצתי, אולי זאת היא?
הסתובבתי מהר וראיתי את דנה רצה לעברי, מה היא רוצה עכשיו?
"אייל תשמע, ענבל ביקשה ממני למסור לך שתתקשר אליה."
"מה קרה? היא לא מסוגלת להתקשר לבד?"
דנה משכה בכתפייה, אוף בנות, אתן מסוגלות להיות לפעמים כל כך
מעצבנות, כל כך ילדותיות..., ואז חשבתי עלייך, כל כך מתוקות.
נשמתי עמוק "תגידי לה שעם היא רוצה שתתקשר" אין לי כוח
לשטויות, שיעזבו אותי.
"אייל?" שוב דנה.
"מה?!" שאלתי בחוסר חשק ובעצבנות, שתעזוב אותי, שתתן לי ללכת
הביתה ולבכות על טיפשותי.
"עם אתה אוהב אותה למה אתה לא אומר לה?"
הפלאפון שלי נפל על הרצפה והייתי לגמרי לא מוכן לכך, הסתכלתי
עליה במבט מבוהל והיא חייכה "אי אפשר לפספס" מכל הבלבול שהיה
לי אתמול, לא חשבתי לכיוון הזה.
ידעתי שמשהו הטריד אותי אתמול בלילה אבל לא ידעתי מה והנה היא
באה, דנה, שבכלל לא מכירה אותי ונתנה לזה שם -אהבה- , כן
מקסימה, אני אוהב אותך.
היא צדקה, ידעתי שצדקה, רציתי לספר לה מה עשיתי אתמול וכמה אני
מצטער על כך וכמה שהיא צודקת ובמקום זה יצא לי: "מה פתאום, למה
את חושבת?"
"אל תעבוד עליי אייל, אני מכירה אותך מספיק טוב, רואים עלייך
ועלייה."
לא היה טעם להתווכח, שמונה-עשרה שנה ציירתי אותה בדמיוני, את
הנסיכה על הסוס הלבן, זאת שתהפוך את חיי לתענוג מתוק, והנה באה
דנה ונתנה לה שם והפכה אותה מאגדה לדמות בשר ודם, נושמת
וקרובה.
"פישלתי דנה זה כבר לא ילך, אין סיכוי"
"אין דבר כזה אין סיכוי" ועוד לפני שהבנתי היא קפצה משם לתוך
החדר ולפני שהספקתי להגיד יצאה הנסיכה שלי מהחדר.
"דנה אמרה שאתה צריך לדבר איתי"
איך אף פעם לא ראיתי שהיא כל כך יפה? איך אף פעם לא הסתכלתי על
תווי פניה וקמטיי חיוכה, על אפה הקטן ושערה האדום עם העיניים
האלו שלה, יכול להיות שאני עיוור? הייתי עיוור.
"אני מצטער" אמרתי שאני מהופנט לעיניים שלה, אלוהים כמה שהיא
יפה.
"הבנתי אתמול משהו שגרם לי להפסיק פתאום, הבנתי אתמול שאני...
אני..." לעזאזל עם המילים הנתקעות האלו, נשמתי עמוק והתקרבתי
"לא התכוונתי, פשוט לא רציתי לגעת בך בכזאת צורה, זאת אומרת
בצורת סטוץ, כי... כי..." קרבתי את ידי ללחייה ובעדינות
ליטפתי אותה, מקרב את פניה אל פניי ומנשק נשיקה רכה ואוהבת.
חיבקתי אותה חזק ומלמלתי לתוך שערה "אני אוהב אותך..."
עבר רעד בגוף שלה, הייתי בטוח שתרוץ ותברח כמו שעשתה עד עכשיו,
בורחת מהרגש של עצמה מסתתרת מאהבה בתקווה שלא תיפגע.
אתם יכולים לתאר לעצמכם איך הרגשתי כשהיא ענתה "גם אני אוהבת
אותך..."
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.