אהבתי אותה מהרגע הראשון שראיתי אותה, היא הייתה הנקבה הכי יפה
שראיתי.
ישר הלכתי אליה והרחתי אותה, היה לה ריח משגע. לא יכולתי
להפסיק ללכת אחריה. למרות שבהתחלה היא כעסה קצת, אחרי שהיא
הריחה אותי גם וראתה שאני מבית טוב - היא הסכימה.
בהתחלה היינו צריכים להתחבא, שלא ייתפסו אותנו. היינו עושים את
זה בגינה, מאחורי הבית, מתחת למדרגות...
ואז יום אחד היא באה אלי, הריח הממכר שלה כבר דעך, הרחתי קצת
יותר מקרוב והבנתי - היא בהריון!
הדחף הרגעי שלי היה לברוח, אבל כשהסתכלתי לה בעיניים החומות
המתוקות שלה, לא יכולתי.
עברתי איתה את כל שלבי ההריון, אפילו שהיא לא יכלה לספק אותי
כמו שרציתי. היא הסכימה לי ללכת עם אחרות אבל לא רציתי, רציתי
רק אותה.
עברו הימים ויום אחד כשבאתי אליה היא בכתה, שמעתי אותה מלמטה,
לא רציתי להכנס, שלא יסלקו אותי, לא רציתי שיתפסו אותי.
עמדתי מחוץ לדלת והקשבתי, לפי מה שהבנתי היא המליטה 4 גורים,
ואז שמעתי בכי.
לא שלה, בכי אנושי.
"סטאר! לא... אמא, סטאר לא זזה."
"אין מה לעשות, מתוקה, היא מתה."
"ומה נעשה עם הגורים?"
"נמסור אותם לצער בע"ח ונשמור אחד, אם את רוצה."
לא יכולתי להתאפק ופלטתי יללה... המתוקה שלי...
"מה זה היה?"
צעדים התקרבו לדלת.
ברחתי, הכי מהר שיכולתי.
הייתי בהלוויה של סטאר, הם קברו אותה מחוץ לבית, בגינה, איפה
שהיינו נפגשים כ"כ הרבה בתקופה האחרונה.
ראיתי אותה, היא נראתה כ"כ קשיחה, חסרת חיים.
לא יכולתי להמשיך להסתכל והלכתי משם, בוכה.
מאז לא יכולתי להסתכל על נקבות אחרות, הזכרים בשכונה היו
צוחקים עלי ומנסים לעלות עלי ולדפוק אותי, כאילו שאני הומו...
הם לא היו מבינים מה עובר עליי.
זה קורה אחד למליון שמתאהבים ודווקא האהבה שלי הייתה צריכה
למות?
שכבתי ליד הקבר שלה, לא אכלתי כמה ימים וגם לא שתיתי, לא היה
לי חשק.
הרחתי את האדמה, היה לה את הריח של סטאר שלי...
ועם הריח הזה באפי, נרדמתי.