בימים טרופים של משהו אחר,
כשנדמה ומגיע החסד של חדש
ושונה,
את עורגת אל שקט לא דאוג.
עוצמת עינים,
נשאבת אל המאום.
ושם בחסות הלא ידוע
הכאב הולם ברקמתך,
ואינך יודעת
אם לשאול או לא,
להיות איתו
או לחדול.
אבל, את כן יודעת
שאת מוכרחה להרפות,
כדי לתת לנשמתו
מקום וערך.
ואת חייבת להמשיך לנשום
בלי פחד, בלי דאגה,
כדי להעניק לו את
ברכת הדרך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.