מתקרב אל חולצת הטריקו שלך
ומושיט שתי ידיים נאות.
בחוזקה מהדק את הבד. מוכרח
את הקרע לשמוע, לא רק לראות.

את קצבו של הלב ופעימתו
עם הקצב המהיר המתגבר
לא מצליח להעלים וחידתו לפתור
האם זו התרגשות בריאה או רק משבר?

ובעוד עשר אצבעות הרפו מבד
שנקרע מעומס יתר אל צדדיו
לשוני עוברת על שפתי: ליקוק לא מכובד
המלווה את מבטי לרווח שבין דדיו.

לא תסתיר יותר חולצה של בד נשיותך,
לא תכסה מערומך ממול עיניי
וקרב אני אט-אט לעמק חזיתך
כדי לשאוב מתוך חזך כוחות אלי.