קברו אותי בתוך הנשמה שלי
לפחות אוכל להגיד שעשו לי מצבה מיוחדת ויקרת ערך.
נקברתי בתוך בית קברות רחב, בחלקה המופרדת מהאחרים
קוראים לה החלקה של המחשבות והרגשות
הם שנקברו איתי, והם שלא יחלפו לעולם.


גרמתי להם לקבור אותי שם..
רק שם יש מחשבות ורגשות שאיש לא יבין
גופה ריקה, עם חור בתוכה , מתאבקת בחול
שהם קוראים לו 'קדוש' , ועם האפר של עצמה.


הם ירו בי וגרמו לי להפסיק לחשוב ולבכות
ואני רק מקווה שלעולם לא יגנבו לי את הרגשות
זה לא כמו ארנק, עם 100 ש"ח בפנים ועם איזו אריזה
מהודרת שאנשים נורמאלים מחזיקים
זו גופה, בעלת רגשות, הנאכלת שלא ביידי עצמה.


הם יודעים להרוג אותך עוד כשאתה חיי...
אתה בתקווה שתוכל להמשיך עוד לישון, אבל אתה לא
יש לך סכין בגב על כל יום שאתה מכיר אותם... וזה נקרא חיי...


אבל אל תמהר למות... פה זה לא גן-עדן.. כמו שהם אומרים.
חמישה מחבריי נכנסו לשם... ואני לא אשקר,ניסיתי גם אני
'האחראים' בגן העדן הארור, מנעו את כניסתי לשם
רק כי הם מצאו אקדח, וירו בי בלי אפילו לשאול אם מישהו
ארז... או ביקש להעביר משהו... - קראו לי חוטא.
האקדח היה בתוך התיק שחברי החיי אמר לי להעביר,
כנראה מקום כזה , הוא יצטרך יותר ממני...
ורק כך הוא הצליח לעלות לגן הזה...
והם ירו בו. בלי שום סיבה. סתם כך.

ומאז אנו חיים בסבל ובשחיטות , עד עצם היום הזה.
ואני מרגיש אשם. שאני מת.

יהיי זכרי ברוך

30.4.01