"את פיקטיבית, פשוט ילדה פיקטיבית" הילה צעקה עלי. סליחה היא
לא צעקה היא ממש צ-ר-ח-ה.
"א..אבל הילה.." גמגמתי לי ,"מה זה בכלל ילדה פיקטיבית?".
"אוי דורון, אל תעשי את עצמך", שוב היא הטריסה בי, "את יודעת
טוב מאוד מה זה ילדה פיקטיבית".
החלטתי שבקצב הזה,הויכוח הזה אף פעם לא יגמר,אז החלטתי להיות
אסרטיבית. "לא דורון,אני לא יודעת מה זה,אם הייתי יודעת לא
הייתי שואלת אותך.ועכשיו, יש לך שתי אפשרויות: או שתגידי לי
כבר מה זה או שתעופי לי מהחדר".
הפחדתי אותה. היא פערה עלי זוג עיניים גדולות. "דורון,מה יש
לך? אני לא מכירה אותך ככה". "כנראה שאת לא מכירה אותי בכלל"
אמרתי בשקט. "מה,מה מלמלת שם?" שוב היא הרימה את קולה, שום דבר
אצלה לא יכול להיות בשקט. "לא חשוב" נאנחתי כהרגלי. יש משפט
אחד, שכבר שמעתי כמה פעמים, שהולך ככה: "עם חברות כאלה מי צריך
אויבים". זה מה שהרגשתי כלפי הילה. החברה הכי טובה שלי נהפכה
לאויבת. כבר לא יכולתי לספר לה כלום,היא בתהליך, לאט לאט עוברת
לצד של הרעים, אבל עכשיו היא עוד בשלב של לבדוק איזה צד יותר
משתלם לה,ולי לא היו שום כוונות לנסות לשכנע אותה להשאר בצד
שלי.
"את שותקת הרבה בזמן האחרון,את יודעת?" הילה חזרה לדבר בקול
נורמלי. "כן,אני יודעת,אין לי דברים חכמים להגיד" עניתי
באדישות הכל-כך אופיינית לי.
"דורון,שתחליטי שאת מסיימת עם ההצגות המוזרות שלך,תודיעי לי" ,
הילה תקעה בי מבט אחרון ועזבה את החדר. סוף סוף נשמתי לרווחה.
ידעתי,היא החליטה. כן גם היא עברה לצד של הרעים,עכשיו זה כבר
היה ברור.
לעבור לצד של הרעים זה הרבה יותר פשוט מלנסות להבין אותי
נכון?! אתם בטח מהנהנים לעצמכם,כן,זה יותר פשוט. האם זה צודק?
מממ...לא בטוח בכלל. למה? הם ניסו להכיר אותי ? להתקרב?
"את פריקית","את מוזרה","את ילדה פיקטיבית" זה מה שהייתי שומעת
מסביבי ללא הרף. הם לא הכירו אותי באמת,אבל מה יותר נוח מלתת
תוויות?
אה,והקטע הזה,של לקרוא להם הרעים,אתם בטח חושבים לעצמכם "מה
היא מפגרת? הרעים זה רק אלה בסרטים, לא קוראים ככה לאנשים". אז
יש לי הפתעות בשבילכם,מבחינתי הם הרעים וככה אני אקרא להם.
וזה לא כל-כך אכפת לי מה אתם חושבים, הרי מה אני בכלל,רק ילדה
פיקטיבית.