מעולם לא כתבתי מכתב כזה. אולי מפני שמעולם לא אהבתי מישהו
בצורה שאני אוהבת אותך; ואולי כי מעולם לא פגשתי אדם, שהצליח,
בלא אף מילה מיותרת, לגרום לי להרגיש בטוחה ומוגנת בקשר שלנו.
אני עדיין לא יכולה לומר בקול רם שאני אוהבת אותך- אני מתקשה
עם המושג הזה. שנינו יודעים, שגם לו יכולתי להודות בזה, ברגש
הזה שאני חשה כלפיך מהשיחה הראשונה, אין זה היה משנה דבר.
אנשים אומרים שאהבה כואבת. אני מסרבת להאמין בנכונות הדבר.
אהבה- היא זו המניעה אותנו, זו שגורמת לנו להתעורר בבוקר עם
חיוך, ולעבור את החיים בהומור ואופטימיות. אהבה- היא זו הגורמת
לנו לנשום בכבדות, ומאיצה את פעימות לבנו.
לבי הולם כה מהר, עד כי אני חוששת שיפרוץ מתוכי; כל נשימה הינה
משימה קשה מנשוא. אך אני מוכנה לעבור את זה. זהו כאב שאני
יכולה לשאת. בפעם הראשונה בחיי אני מבינה את משמעות המושג "כאב
מתוק".
אני עוברת שוב ושוב על השורות שכתבתי, ולא מוצאת יותר מה
להוסיף. עד כמה שאמונתי במילה הכתובה גדולה, עדין אותה מילה-
אין ביכולתה לגרום לך להרגיש את אשר אני חשה.
לפעמים, אני מייחלת לך לראות אותנו מהצד. להאזין לשיחות שלנו,
לראות עד כמה שהקשר בינינו מיוחד ויחיד במינו. ואז אני נזכרת
שאת כל אלה אתה כבר יודע. לכל אחד יש את המישהו המיוחד הזה
שמספרים לו הכל. ואת הבנאדם היחיד הזה בעולם שיכול לזהות כל
הבזק מחשבה עוד לפני שחלף במוחו של השני. וכמובן, שלכולנו יש
את אותו בנאדם מדהים שאנו רוצים לחבק. הבעיה היא שאני לא יכולה
לחבק אותך.
יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לספר לך. עליך, בעיקר. על הברק
בעיניים שלך, כשאתה רואה אותי אחרי הרבה זמן שלא התראינו. על
הגומה הקטנה שיוצאת ומתגלה כשאתה צוחק ממשהו שאמרתי; על החיוך
השקוף שלך שאני שומעת עוד מהצד השני של הקו, כשאתה אומר לי
בפעם המי-יודע-כמה שאתה לא יכול להעביר איתי שניה בלי לחייך.
רוצה לספר לך על כך, שאני רואה בעיניים שלך הכל- את כל
המחשבות, הרגשות והכוונות שלך. התנועה הקטנה הזאת שאתה עושה
כשאתה מתרווח בכורסא לידי, מתרחק כמילימטר יחיד ממני, כאילו
אוסר על עצמך להתקרב אליי יותר מדי- אני תמיד יכולה לצפות אותה
מספר שניות לפני, על פי המבט המצועף שלך; והתנועה הזאת שאתה
עושה עם הכתפיים כשאתה מסתגר בתוך עצמך- תמיד היא גורמת לי
לרצות להעביר את ידי על גבך, להעניק לך תחושת בטחון. כמו זו
שאתה מעניק לי.
את כל אלה אני ככל הנראה כבר לא אספר לך. לפחות לא בצורה
מפורשת. אני לא רוצה לאבד אותך, או את הקשר בינינו. נשמע כה
בנאלי- אך זה נכון. בינינו כבר שום דבר לא יקרה מעבר לקיים. זה
לא בסדר מבחינתי, אבל אין ברירה. אני לא מאשימה אותך. וגם לא
את עצמי. זהו פשוט מצב שנוצר, ואני אסירת תודה על שיש בחיי
אדם, שגורם לי להרגיש כך. אתה יחיד ומיוחד.
אם אתה קורא מכתב זה, סימן שאני מאוד רחוקה, בומקרה כזה אני
רוצה שתדע, מעבר לכל ספק, כי לא עוברת שעה מבלי שאחשוב עליך.
תהיה באשר תהיה, אני מאחלת לך את כל האושר שבעולם- ומי כמוני
יודע שזה מגיע לך. ואם "אושר" פירושו אשה אחרת- SO BE IT. אני
אהיה הראשונה שתשמח בשמחתכם.
אז הרשה לי לחבק אותך, איש יקר שלי, ותזכור שאני תמיד כאן.
באהבה,
אני. | 