אם אני אפרק לעצמי את הפרצוף עם מחבט טניס אני עדיין אוכל לשבת
בפינה כמו ילד טוב ולהיות דני דין? או שמא אפרסקי הבדולח
יפסיקו לנוע באליפסה מסביב למחבת הבלתי אפשרית של היקום? כל
לינגוויני והצרות שלו. יש משהו בללכת על הראש תוך כדי שירת
התקווה במבטא טימבוקטואי כבד. מצד שני גם חבל על הזמן לפרק
במכות איש סגול צולע. הדבר שהכי מטריד אותי אבל, הוא מה יקרה
אם כל זה יגמר פתאום ונשאר רק שני לינגווינים פיסחים. גורלו של
כל עכבר הוא להימעך בין שיני המחדד, זה הרי פתגם ידוע אבל מה
הוא לגביי? ומה הוא אומר לגבי הירח המרובע הזה שמעקש להשתין
דוקא כשכולם מסתכלים? מחר הלכתי ואתמול אשוב ואין הרבה סדר
בעולם שמורכב מפיסות לא מתחברות של פאזל לעוס. ילדה עם חדק
ושפם שותה נוזל שמזכיר בשום דבר משהו מגעיל. יש לה חיוך כזה
מקסים על הפרצוף שבא לך לגשת אליה ולתת לה ביס בצמה, שתדע איך
זה מרגיש כשאתה דורך על קיפוד משה רבינו. הלילה אני אצעק בקול
ניחר יש תקווה!! יש עתיד!! יש פרצוף מרוסק במחבט בייסבול!!
הלינגוויני שבי מתעורר לחיים ושולח אצבעות צהבהבות אל גרוני.
תשתוק הוא לוחש, אתה מפריע לי לראות סיינפלד. אלף פעמים כבר
אמרתי לפודל הגזען שלי שלא ישחק עם הממג'מבו של השכנים אבל הוא
ממשיך להפליץ. אני נזכר ביומני בית אבא ומרגיש צורך עז להשתין
אז אני מנקה את הצהוב של האוזן וטועם. טעים. לפעמים גם לסבא
ג'פטו בא על ילדים קטנים. איפה הייתי כשקרו דברים חשובים כמו
המפולת הנייקטו פוטומילית שהחריבה את קן הנמלים שבחצר. או הפעם
הראשונה שאדם הציץ לחווה והכי חשוב, איפה לעזאזל הייתי כשיזהר
כהן שר אבניבי בתחרות הבין גלקטית במסעדה שבקצה היקום ממש לפני
שהעולם חרב. דורות של אינפורמציה לא חשובה נאגרים אצלי ברקטום
והצורך לתקוע נד גובר עם מפלס הזיהום בביצה המקומית. וזהו נמאס
לי, תישברו לעצמכם את הפרצוף עם מחבט בייסבול, אני הולך לאכול
כדורגל.