שאלתי את איה אם היא הולכת הרבה לים.
איה אמרה שהיא בעיקרון מעדיפה לבלות את זמנה עם העצים. שהעצים
חברים יותר טובים מן הים אבל למרות זאת, היא נמצאת בים יותר
מכל אחד אחר שהיא מכירה.
אמרתי לה שהים הוא לא חבר של אף אחד ואף פעם לא יהיה כנראה.
הוא פשוט נמצא שם וזה מה שהופך אותו לכל כך מיוחד, פשוט אין לו
כל כך הרבה ברירה.
למחרת בערב, חשבתי על מה שאיה אמרה לי באותו הלילה. יצאתי
לרוץ, לנשום אוויר של סערה וגשם.
כשחזרתי, ניגשתי לעץ שעמד בגינה. רציתי לראות אם יש משהו
בדבריה של איה, אם העץ באמת יכול להחליף את הים. ליטפתי את
הגזע החשוף, מרגיש את הגסות והחספוס כנגד כפות ידיי. פתאום
הרגשתי משהו חלקלק זוחל במעלה זרועי. במהירות הרמתי את ידי
השמאלית וגיליתי זחל ענק ושחור. ניערתי בגועל את היצור המזוויע
מעל ידי, רצתי לכיור ושטפתי במים את הריריות והחלחלה שעטפה
אותי.
אי אפשר לסמוך על העצים.
רק על מים. |