כשמדברים על משה בגוף ראשון, מדמיינים שאנשים מרחפים בלי סיבה
בסלון כאשר הם צופים בחדשות של שמונה. וכאשר משתנה השעה לתשע,
הם לפתע יושבים בספה ומדברים על חברים, בחורות ועל עצמות, לא
של בני אדם אלא על עצמות של נמלים. מוזר לדבר על כך, אך כשהם
מגלים או כאשר אדם שמדבר בשפה העברית לצורך דיבור בנושא עצמות
נמלים הוא מתעייף ונרדם.
כמה שעות לפני שאנשים רגילים מתחילים להתהלך ברחובות ללא מים
ואוכל הם מתחילים להשתעל ולהוציא חול מהאוזניים, מחטטים
באוזניים ומוציאים חול, מדוזות, סרטנים, ולפעמים כשמאוד קר גם
גמדים שרופים, למה שרופים אני לא יודע תלוי בבנאדם. רציתם פעם
לדעת למה לבנות יש ריח כל כך טוב?
לא. אה אוקיי.
לא משנה, בקיץ שעבר אכלתי עגבניות עם משמשים מתוקים זה היה
דוחה אבל למרות כל הדיבורים על נמלים מתות הצלחתי לצאת מזה
בחיים.
אנשים אשר מרחפים דרך החלון זה אומר משהו אבל אני אף פעם לא
התעניינתי בנושא.
כשאני מסתכל במראה אני חושב מה היה קורה אם הייתי נולד אחרת.
והייתי רוצח סידרתי שחושב רק איך לרצוח אנשים ולאנוס קופים.
אבל הכי מבאס שנולדתי עכשיו ולא בעוד 2000 שנה כדי שאראה מה
המקומיים עשו עד אז עם הטכנולוגיה. הייתי רוצה שישמרו את מוחי
ויבצעו ניסיונות ויתקינו אותו על רובוט ואני אתהלך ברחובות,
אהרוג מלא אנשים ואאנוס מכוניות.
מה אני מקשקש זה אף פעם לא יקרה, אני משער שאם הייתי נכנס
למכון פיזיותרפיה הייתי עובר דיפרנסיאציה ונהפך לחישוק, למה
זה, כי אז אפגוש יותר בנות בשיעורי ספורט ואהפך חזרה להיות
בנאדם כשהבחורה משתמשת בצורתי כחישוק ואנחנו נההפך למוטציה עם
2 ראשים מתפצלים ועם קונכיות באוזניים. למה? כי אני החלטתי.
אין כאן ים קרוב אבל בכל אופן אני רוצה למנוע מילדים קטנים
לגשת ליצור המוטצי הזה ולקבל חתימה, כי מה שהם ירצו זה רק
לצחוק ולהרוס לי את החיים.
החלטתי להמשיך ולהרגע כמו שצריך ולהנות מן הספק שנשאר לי.
לאכול מה שאני רוצה, לאהוב את מי שאני רוצה, כמה שאני רוצה
ולעשות מה שאני רוצה וכמה שאני רוצה ולפנות מקום לאנשי מחלקת
"מושכי הצמות" אשר בלב הנערה נמצא כוחו של שמשון, שמהווה חישוק
של נמלה ספורטיבית. על הנמלה הספורטיבית מדברים אנשים אשר
מרחפים בסלון שלהם ובשעה תשע הם לפתע חוזרים ומדברים על חברים
ובחורות ועל הזמן שהם מחכים בארונות מתחת לאדמה יובלות מבלי
להתרקב.