סידרתי את הבית,
פתחתי את הדלת,
מחכה בקוצר רוח לבואה -
לבואה של האהבה.

יושבת ומחכה,
שתבוא השעה,
שבה תופיע לה,
האהבה.

תקפוץ לביתי,
תגיד שלום,
ותביא עימה,
רגשות עד הלום.

תציף אותי,
באושר ובבלבול.
תגרום לי לסערת רגשות,
שעד היום עוד לא הצלחתי לחוות.

תביא עימה,
את אהוב לבי.
שיתאהב גם הוא בי.

אנחנו נאהב,
נהיה מאושרים,
ונביא לעולם,
הרבה שמחת חיים.

אלא,
שאני עוד מחכה,
והיא משום מה משתהה.
עוד לא באה,
אלי ה-אהבה.

אולי אותי היא שכחה?
אולי עלי היא דילגה?
הרי אני כבר מוכנה,
אז למה היא עוד לא באה?