קולי קרא מהמדבר והייתה מי ששמעתני, והנה אתמול הדרימה
"טוסקה" לכיווני. בקשתי לפוגשה בתחנה המרכזית באילת עם הגיעה,
אך היא לא הייתה בטוחה איך יגיבו יצריה ברגע שתראה אותי ולכן
העדיפה שהפגישה הראשונה לא תיעשה במקום כל-כך פומבי וביקשה שלא
אמתין לה..."לא , אז לא" השבתיה ולא באתי לקבל את פניה. בצהריי
היום קיבלתי טלפון ו4הטוסקנית4 הייתה מהעבר השני ומה היא אומרת
לי?- "אני בתחנה המרכזית...למה אינני רואה אותך? "ואני מנסה
להזכיר לה שהייתה זו בקשתה שלא אופיע, אלא היא אמורה לקבוע
מועד ומקום לפגישה, אם בכלל תחליט שרצונה בכך. אז היא הגיבה:
"טוב, בכל-אופן, חשבתי שתפתיע אותי..."
באמת שכבר אינני מבין איך להבין את מה שהנשים מבקשות שנבין
במצב שבכלל בחג האהבה 2002
קשה להבין....אבל בואו נעזוב את הקטע הפילוסופי על ניתוח האישה
ונעבור לעיקרו של הסיפור.
אחה"צ התקשרה "הטוסקנית" והודיעה לי שהחליטה להזמינני לארוחת
ערב מפוארת במלון "שלמה המלך" אשר תחל רק ב-21.00 ולכן מבקשת
לדעת אם ניפגש קודם לכן. השבתיה שמבחינתי אפילו תוך דקות אוכל
להגיע אליה וכדאי שתשלוף כבר את ה"בייבי-דול" מהמזוודה ותשים
על עצמה. הודיעה לי "הטוסקנית" שזה לא הולך אצלה ככה ושהיא
נדרשת ל-3 שעות מינימום של התארגנות כיאה לפרימדונה אמיתית
העומדת להיפגש עם בחיר לב פוטנציאלי. הסברתי לה שאינני "אפולו"
ואפילו לא קרוב משפחה של ריצ'רד גיר ושבאמת לא צריכה להשתדל
כל-כך, אך היא נותרה בשלה. סיכמנו על כשעה לפני הארוחה כדי שלא
יחושו המלצרים במסעדה שלמעשה שני בני הזוג כלל לא מכירים אחד
את השניה. הפגישה אכן התקיימה במועדה והכל היה בה - רק לא
מבוכה, ובאמת שמגיע ל"טוסקנית" צל"ש על כך שמהרגע שהחליטה
להיפגש נעלמו כל הלבטים וההססנות ושיחקה אותה בוטחת, חופשייה
ומקסימה. נתוודענו קמעה אחד לשנייה וקול האורלוגין הראה 21.00
וכבר הגענו לפתח המסעדה.
לצורכי הארוחה עצמה הסתדרתי בעצמי לא רע, אך לצורך תיאור
ההתרחשויות - אודה על האמת שיש מי שיוכל לייצר פיליטון ברמה
גבוהה משלי, אך מה לעשות שאפרים קישון לא היה אתנו באילת?-
תצטרכו להסתפק בכשרוני המפוקפק בסיפורים היתוליים. התיישבנו
לשולחן זוגי קטן במרכז המסעדה, אשר הייתה מוארת באורות
מעומעמים ורומנטיים ועיצובה הכללי מרשים מאד. מיד ניגש אלינו
מלצר עם התפריטים ושאל אם אנו מעונינים במים או יין (איך בדיוק
שווה ערך?!) ו"הטוסקנית" הזמינה ללא היסוס וללא הרהור יין לבן.
בחלוף מספר דקות חזר המלצר כאשר בידיו אחז בבקבוק בדרך
המקצוענית של הטיית הבקבוק בזווית לצורך בדיקת התווית ע"י
המזמין ואכן הוכיח לנו בכתובים כי קיבלנו "אמרלד רייזלינג" ולא
סתם יין (כאילו שבשבילי יש איזה הבדל בכלל...) השתעשעתי ברעיון
להציק למלצר ולשאול מאיזה בציר הוא היין שבבקבוק (יעני, להוכיח
מומחיות) אך התאפקתי...בין השאר כי הבטחתי ל"טוסקנית" להיות
"ילד טוב". "מי הטועם?" שאל המלצר ו"הטוסקנית" מיד התנדבה כי
ידעה ממני שאינני מומחה בנושא. היא סיימה את טקס הטעימה והמלצר
פנה אליי בכדי למלא את כוסי כאשר אני ברוב "אהבלותי" תוהה
ושואל מדוע לא הגברת מקבלת ראשונה. המלצר שלח אליי מבט זעום
ומתנשא וניסה להסביר לי שהטועם הוא אחרון המקבלים וכי אני
"אשם" בסיטואציה בגלל שלא טעמתי. מחאותיי לא עזרו ולא הסכים
לשנות ממנהגו, מה שגרר מיד "תקלה" נוספת וחדשה , כאשר הוא
התאמץ לשרתני מעבר לכתפי הימנית ואני, לעומת זאת ייעדתי כתף
שמאלית למטרה זו. התחלתי לרגוז על כל הטקסיות והכללים הנוקשים,
מאד לא אנושיים, שכבר לא בא לי בכלל חשק לשתות. כעסתי מעט על
מוריי ומורותיי שלא טרחו לכלול במערכת הלימודים קורס מנהגי
וגינוני אכילה בחצר מלכות...עניין היין היה סגור אך כל נושא
בחירת המנות עדיין לפנינו.
התבוננתי בתפריט הכתוב עברית ותמהתי הכיצד כתוב אמנם באותיות
עבריות ואעפ"כ אינני מבין מילה מהאמור בו ובעצם אינני יודע מה
אמצא בצלחת אם אבחר בשיטת "אנ-דנ-דינו". דווקא הצצה לתפריט
באנגלית לפחות חשפה את סוג הבשר כי בעברית הכל "פילה"- לא חשוב
עם כבש, עגל, פרה, סוס...סוגי הרטבים עדיין נותרו בגדר תעלומה.
ביקשתי מהמלצר מילון עברי- עברי פשוט והוא , למען האמת, היה
מאד סבלני והחל להסביר לי את הרכבו של התפריט המלכותי בעברית
להדיוטות...ידיו סייעו הרבה להסבר וגם ..."הטוסקנית" סייעה
בידו (אוקיי, היא כמה שנים טובות שלא יוצאת מהמסעדות האלה).
ההסבר היה כה מתיש שהצעתי שנעבור רק על סעיפי המנה הראשונה
ולאחר שנקבלה, ננוח מעט ונתאושש ורק אח"כ נמשיך בהסברים על
המנות העיקריות. גם כאן לא הצלחתי לשכנע איש והמלצר דרש לבחור
"עכשיו" הכל למעט מנות אחרונות.
"הטוסקנית" אשר הבחינה במצוקתי, הצילה את כבודו של הישראלי
המצוי ונרתמה להסביר להדיוט כמוני מה האופציות העומדות בפניי.
תאמינו לי שאחרי שכבר מבחינה מילולית היה הכל ברור לי החלה
בעיית הבחירה מתוך ההיצע הגדול והמפתה. נראה אתכם בוחרים בלי
היסוס בין פרוסות אילתית (סלומון) ברוטב אחשוורוש לבין פטה
אווז בסגנון אפגני או אולי סלט קילימנג'רו (סתם חסה) ברוטב
1005 החצי- איים.
כתחליף למנה ראשונה אפשר היה לקבל "מרק הבית" שבעברית פשוטה
הוא מים רתוחים עם אבקת מרק פטריות, והייתה לך גם הזכות להזמין
המרק כתוספת תמורת כמה עשרות דולרים יפים. מאחר ואשתי ציידה
אותי במלאן שקיות מרק נמס מכל הטעמים ויתרתי על העונג להזמין
מרק.
במנה העיקרית שוב הסתבכתי עם ההסברים המעייפים בין בשר בקר
"שאטו בריאן" לבין "רוסיני" ולבין "וולינגטון"...המלצר כמובן
שהמליץ על ה"רוסיני"- הרי שלא תתפלאו אם הוא גם היקר ביותר
בתפריט...
בשלב זה כבר הייתי עייף מאד ו....רעב מאד, מייחל כבר לעבור
מהפטפוטים על אוכל לעצם מעשה האכילה. אולי הייתי מתפשר על רק
לראות כבר מאכל כלשהו על השולחן. בחיי, זה הזכיר לי את הבחורות
שמדברות על סקס אבל תאכלס- "נאדה". הייתי ממליץ על העברת מסלול
כזה לכל מי שמבקש לבחון מישהו במידת הסבלנות בה ניחן. אוףףףףף
שששששששששששש...הנה המלצר מתקרב אלינו , כאשר בכל יד נושא צלחת
בקוטר 40 ס"מ לפחות ואני אומר ל"טוסקנית": "זאת מנה ראשונה?
איך נוכל בכלל לאכול משהו אחרי זה?" יא, כמה נאיבי שיכולתי
להיות. שניות מאוחר יותר כבר הייתי המום מ"תקלה" אפשרית אחרת-
המלצר הניח הצלחות על שולחננו אך הן ניראו ריקות ורק התאמצות
יתירה גרמה להבחין באיזשהי דוגמית במרכז הצלחת ובכדי שאפשר
יהיה להבחין בה עוטרה בגבעולים ושאר "קישוטים" בלתי אכילים אשר
היוו תמרורי הכוונה לסועד העיוור...
מה אגיד לכם?- היה טעים אך מרוב גודש המנה חששתי מנטאלית איך
אפשר לבצוע בדוגמית במשקל 10 גרם כמה שיותר חלקי חלקיקים כדי
להאריך את ההנאה מפטה אווז שמחירו 60 ש"ח ל-10 גרם (צמוד
ל-$).
גם במנה העיקרית חזרה התופעה על עצמה- צלחת בקוטר 50 ס"מ
(חייבת להיות גדולה מזו של מנה ראשונה) עם דוגמית קצת מוגדלת
ושוב אותם עיטורים בלתי אכילים בואריאציות חדשות (באנו לסעוד
או הגענו למוזיאון לאמנות מופשטת ומריחה?). גם הדוגמיות האלה
הביאו טעם לעוד, אבל...לא היה עוד...ראיתי את "הטוסקנית"
מסתערת על סלסלת הטוסטים עם החמאה ולא נותר לי אלא להסתפק
בלחמנייה עם חמאה (החמאה במשורה...). בלהט הסיפור שכחתי לספר
שתוך כדי אכילה ניסיתי לקיים עם "הטוסקנית" שיחה (נשבע לכם
שמתורבתת...) אך שתיית היין הלבן על הבטן הריקה גרמה לשחרור
חרצובות לשוני תוך שאני מתאמץ מאד בניווט הלשון לכיוונים אשר
לא יפחידו את הפרימדונה, וכל מילה נשקלת בזהירות אבל שוב המלצר
הזההההההההה, מי קרא לו בכלל?- כל 5 דקות עובר ושואל: "הכל
בסדר?" ובפעמים הראשונות אתה עדיין לא קולט את הפרינציפ
שבעניין שכל פעם שהשבת לו בתגובה מהסוג של: " כן, תודה" לא
תוכל לחזור בך בשלב תשלום הטיפ.
הגענו למנות האחרונות ושוב השמות המפוצצים הלא מובנים אשר פשרם
בעברית עממית- קרם, מוס וגלידה. לא משנה מה בחרת - הכל מגיע על
קונסטרוקציות בלתי אכילות רק לצורך התצוגה (אתה משלם עבורן).
בסה"כ היו אצלי בצלחת 3 כדורי גלידה רגילה אבל בלי
הקונסטרוקציה קצת חוצפה לנקוב במחיר דולרי דו-ספרתי....
אודה על האמת, התוכנית לכתוב פיליטון על הארוחה קרמה עור
וגידים עוד בזמן הארוחה, מה שגרם לי לשקוע במחשבות על מייקי
(הקומיקאית שבפורום אותו אני מנהל) אפילו בעת אכילת פטה אווז
או/ו ה"רוסיני"...
טוב, תאכלס, הארוחה הסתיימה (קפה... כן, כפית אבקה +מים רתוחים
לא נכללו) הבטתי בעיניי "הטוסקנית" ושאלתיה: "את מנחשת מה הכי
הכי הייתי רוצה לעשות עכשיו?" והיא ממש מבלי להתבלבל משיבה
לי:"בטח, היית רוצה לשכב איתי" והישירות הזאת ,"מה זה" קסמה לי
אבל מה לעשות שצריך לשחק אותה COOL עד הרגע האחרון? ואז החלטתי
להגיב בלאו: " לא, יקירה - לשכב אתך זה רק במקום השני...כי מה
שבאמת באמת אני מת לעשות כרגע, אחרי ארוחה כזאת, זה...לעשן
סיגריה !"
ושלא תחשבו שהיא לא הרשתה לי.
(-:
14/02/02 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.