[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלון (שדון) האסול
/
החטא ועונשו

אולי אם הייתי יותר מרוכז אז הכל היה נמנע. אבל לא הייתי וזה
לא נמנע ועכשיו זה רק פאקינג שיט. קשה להיות אהבל ועוד יותר
קשה להיות אשם. מצבים כאלה פותרים רק עם סיגריה ואני כבר
הפסקתי לעשן. אפילו דבר טוב בא לי רע. איזה עולם. אם לא הייתי
מכיר את עצמי אז הייתי חושב שאני חייב חבר טלפוני שירגיע אותי,
אבל אני מכיר את עצמי. אז אני לא חושב, אני יודע. יש משהו מוזר
בלחכות ואני מחכה כבר המון זמן. גזר דין ולחכות לגזר דין. איזה
עונש יותר כבד? מניסיון שלי העונש הכי כבד הוא זה שאתה חי עם
הידיעה שאי אפשר לחזור אחורה. זיעה קרה שוטפת אותי כשאני שומע
צעדים במסדרון. אני מתכווץ בפינה. צל גדול ומפחיד על הקיר
מולי. תמיד הצללים יותר מפחידים ממי שמטיל אותם אני מנסה
להרגיע את עצמי אבל גורנישט. כתם רטיבות מתפשט באיזור שבו הוא
מתפשט בדרך כלל. כלומר מתחת לבית שחי. הצל מתקרב לאט, עוד רגע
ויכנס בפתח אבל הוא עובר על פניי. אני אפילו לא מצליח לשחרר
הקלה. אני מתנשף כמו יולדת ואפילו נותן גראפס קטן כדי לשחרר את
עצמי ממועקת האימה אבל זה לא מצחיק אותי. זה רק יותר עצוב. אני
נשבר לאט לאט. הם לא באים כי הם רוצים שאני אתבשל בתוכי, אני
יודע את זה אבל זה לא עושה לי יותר קל במקומות הלחוצים. להיפך,
הידיעה שהם מתעכבים בכונה רק מוכיחה שהם מתכונים להגיע בסופו
של דבר ואז... לא נרקוד טנגו, זה מה שבטוח. הייתי נותן הרבה,
אפילו 5 שקל, כדי לחזור אחורה. כדי לקבל עוד הזדמנות, כדי לא
לעשות את זה שוב. וגם כדי לראות את המשחק שהחמצתי אבל זה רק
בקטנה, בנוסף. אני חייב להתאפס על עצמי, אני אומר בביטחון אבל
נענה בשלילה. שיבואו כבר, רק שיבואו ונגמור עם זה אני בוכה לאט
בליווי נזילה מרוגשת מהאף. אמא, אני קורא בקול ניחר, אמא! ואני
שומע צעדים. הלב שלי דופק כמו תופים בטקס שבטי והעור עומד
להיקרע. אמא נכנסת לחדר בבהלה. מה קרה בני? מה קרה? ואז בבכי
קורע, באף נוזל ובגילוי לב שיפתיע אפילו את יאיר לפיד אני
מתוודה על הנורא מכל. שברתי את האגרטל אמא, את האגרטל!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נמר פיל ונמר
הלכו לטייל
בג'ונגל





מתוך הספר 101
בדיחות לאנשים
בעלי זיכרון רע


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/4/03 15:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלון (שדון) האסול

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה