בואו נניח לרגע שהיה לכם יום ממש מבאס, יצאתם לבילוי וכל הבנות
התעלמו ממכם, קיבלתם ציון גרוע במבחן חשוב או שסתם קרו המון
דברים קטנים שגרמו לכם להחליט שדי, נמאס.
אתם רוצים להיות מישהו אחר.
אז אתם שוכבים במיטה בלילה, ומנסים לדמיין איך זה להיות מישהו
אחר, מישהו מוצלח, מישהו שהולך לו טוב עם בנות, חכם, יפה,
מוכשר, ובקיצור, כל מה שאתם לא ויותר, הרבה יותר.
עד כאן, שום דבר מיוחד, זה קורה לכולם, מילה שלי.
אבל עכשיו קורה משהו מיוחד, פתאום מופיע משום מקום גמד קטן /
פייה / איש זקן וחכם (על פי העדפתכם האישית) ומציע לכם
להחליף.
לא ראיתם את זה בא ואתם קצת מבוהלים, אפשר להבין אותכם, זה לא
משהו שקורה כל יום, לפחות לא לכם.
אותו גמד קטן / פייה / איש זקן וחכם, להלן ייקרא ה"מגשים",
דווקא ראה את זה בא, זה לא היום הראשון שלו במקצוע.
הוא מרגיע אותכם ומסביר את המצב - לטענתו אי שם שוכב במיטה אדם
שיש לו את כל מה שאתם רוצים, אבל הוא מבואס, לא טוב לו, הוא
רוצה את מה שיש לכם, שכל, משפחה, חברים, משהו שדווקא כן יש
לכם, ואף פעם לא שמתם לב לזה במיוחד ולו אין, זה חסר לו מאוד.
והוא רוצה להחליף.
אז מה הפרוצדורה?
"המגשים" מוכן ללכת לקראתכם ולבצע את ההחלפה כמה שיותר חלק,
בלי תופעות לוואי וכאבים, פשוט תקומו בבוקר, אתם תהיו הוא, הוא
יהיה אתם, כולם יהיו מרוצים.
אה, נכון, יש "אבל", יפה שראיתם את זה בא.
הזכרונות נשארים בגוף הקודם, הם חלק חיוני מההגדרה העצמית של
האדם, ההחלפה לא תהיה שלמה בלעדיהם, לפחות זה מה שטוען אותו
"מגשים", עכשיו יש לכם דילמה.
אתם לא מכירים את הבן אדם ההוא, ייתכן שכל הזכרונות שלו מעפנים
ואתם, אתם אולי לא מרוצים, אבל תחליפו את הנשיקה הראשונה עם
יעל באיזה חפוז בשירותים עם אחת דוגמנית שרמוטה?
הממ... אולי כן, אבל מה איתו, אולי הוא לא יסכים?
יכול להיות שהוא חושב על אותו הדבר?
אז אתם מתלבטים, ו"המגשים" הזה אומר לכם שלא משנה מה תחליטו,
אתם לא תזכרו כלום מהקטע הזה, של ההחלפה, הכוונה, רק תרגישו
קצת מוזר בבוקר.
אבל זה יעבור, מהר.
זה אולי היה אמור להרגיע אותכם, אבל אתם לחוצים, הנה ההזדמנות
שלכם, לקחת או לעזוב, "המגשים" לא לוחץ, אבל זה די ברור
שתצטרכו לקבל את ההחלטה מתישהו בקרוב.
ההחלטה הכי קשה בחיים שלכם, אין תקופת נסיון, אין תעודת
אחריות, אין שום רשת בטחון, או שיש מים בבריכה או שאין.
אז תקפצו?

קרה שקמתם בבוקר והרגשתם קצת מוזר?