אתמול הלכתי וראיתי את השקיעה
אולי כי משהו הזכיר לי אותה
לוקחת אותי אחורה לימי צבא
לכוננות אור אחרון שאליה התלוותה
איך היא שיחקה את החלק החיובי,
את היופי הטבעי והפשטני.
שכמו שהיא עזבה לפני שינה
כך מחר חזרה היא במלוא הדרה
לעולם לא תהיה זהה או משעממת
אך תמיד ערה ומרתקת

אך זמן עבר ואני בארץ רחוקה
נראה ששנים לא ראיתי אותה

לפעמים הרגשתי שאפילו עיניים לא הרמתי
כדי לחפש אותה

והנה אתמול היא זהרה באור אדמדם שמיימי
ונזכרתי שוב, למה אני אוהב אותה.