את לי ואני לך, היפה בשושנים,
עוד יום כי יחלוף וינוסו הצללים;
אדמה לך לצבי או לעופר איילים
כאשר תעלי על משכבי.
תבקשי שוב את שאהבה נפשך
ותמצאי את מי שאליו מכור גופך.
אולי הפעם תאחזי ולא תרפי מידך
עד אשר יבוא אל בית אמך
ויאמר לה: "בתך אולי נולדה ביזמתך
אך איננה חיה למענך
ואת אהבותיה איננה בוחרת
לפי אמת מידה שלך מוכרת,
ואעפ"כ שמחי באהבתה אשר חפצה,
עודדי אותה ביום שמחתה,
עטרי כתר על ראשה של מלכה-
לא מנוצלת, לא שפחה,
רק קורבן של אהבה
מתוך בחירתה שלה".
19/04/03 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.