רעד של אור,
שבריר של קור,
בלב החמסין המתהווה.
כל כך הרבה תעתועים,
תירוצים מאוסים,
לטבוע בעורך הרך.
כל כך
הרבה תחינות שלא במילים,
ללא מענה,
שתיגע בי.
ושוב, ועדיין
לבדי.
יש מעט מאוד אנשים שלהזכר בחיוך שלהם עושה לי חשק לבכות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|