כשהלב בוכה את עוברת לזמן אחר,
למימד מושהה של דמדומים.
את צובעת את פניה של המציאות
בגוונים אחרים.
פוגשת את אותם האנשים,
את אותה השגרה
ממקום אחר של הנשמה.
כשהעין דומעת בסבך תפילותיך,
את מחבקת את עצמך
כדי לא להתמוסס
בזמן האחר.
לשמור על המוכר בתוך השונה
ולהתגעגע אל מה שיעלם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.