|
כשהלב בוכה את עוברת לזמן אחר,
למימד מושהה של דמדומים.
את צובעת את פניה של המציאות
בגוונים אחרים.
פוגשת את אותם האנשים,
את אותה השגרה
ממקום אחר של הנשמה.
כשהעין דומעת בסבך תפילותיך,
את מחבקת את עצמך
כדי לא להתמוסס
בזמן האחר.
לשמור על המוכר בתוך השונה
ולהתגעגע אל מה שיעלם. |
|
|
אמש אנוכי ואחד
מלקוחותיי
הנאמנים בגן
החשמל עסקנו
בפעילות
שהצניעות יפה
לה.
באיזשהו שלב
אמרתי לו, "טוב,
תשמע, אולי תצא
כבר?"
אז הוא אמר "אבל
אי אפשר לצאת,
אנחנו במבצע של
בזק."
פתאום נזכרתי
למה אני שונא
אותם כל כך.
אפרוח ורוד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.