גיל וינשטיין / אני הבדיל (גרסא ב) |
ביום הפקודה את רושפת
לא מכעס ולא משנאה
על המקצב את חומלת
כשעזבו כולם נזכרת
באותה חנות ותיקה
שמדי סתו נסגרת
ולוחשת במתיקה
על זגוגית קרה
היו הרבה בדילים
ירוקים מכומתה
ומעט חלודים
קנה אז ושיחק
והיום עזב
כמו תמיד זה קורה
לעת סתו
אני הבדיל ואת לי הגחלת
ביום הפיקדון את בוכה
ומוציאה הבדיל ונזכרת
ברוך וטוהר האצורים בקופסא
(לקראת יום הזכרון לחללי מערכות ישראל התשס"ג, 2003)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|