אני מנגן עכשיו בכינור איזו קנטטה של באך,
ורואה את האנשים שמולי, איך שהשפתיים שלהם מתרחבות ואיך שהפה
שלהם אפילו נפתח לפעמים לאיזה חיוך קטן ואז הם הולכים. ממהרים
לאנשהוא.
לאלו שמגיעים איתי עד לסוף הקנטטה,לאלו ויש כאלו מעטים, ממש
מעטים, אני יכול לראות איזה ניצוץ של אור בעיניים.
אור שבו אני רואה איך שהכינור שלי ואני משתקפים להם בתוך
העיניים ואיך שהוא ואני מחלחלים לתוך הנשמות האבודות שלהם ואז
ואז,רעש של ברזל שמכה בעוד ברזל מנתק אותי בבת אחת ואני
והכינור שלי נעלמים ועוד ברזל שמכה בברזל ועוד ברזל ועוד ברזל,
ומחיאות כפיים ועוד מחיאות והנה אני כבר ממש לפני סיום הקנטטה
ועוד מחיאות ועוד ברזלים ואני מסיים.
האנשים שמולי מתחילים לעזוב ורק ילדה אחת קטנה עם בלון נשארת
ועומדת מולי, בוהה. מסתכלת איך שאני מכניס את הכינור שלי
לנרתיק העור המקורי שלו, הכינור שקיבלתי עוד מאבא עליו השלום.
ממשיכה ובוהה בי  איך שאני מתכופף לעבר סיר הלילה שלי, זה
שלקחתי מבית אמא שברוסיה הרחוקה. בוהה בי איך שאני סופר את
הכסף הקטן שהאנשים שמולי השליכו. בוהה איך שאני מוציא מטפחת
מהכיס, עוטף בה את הכסף, מניח אותה בתוך סיר הלילה ומתחיל
ללכת.  

אני הולך והילדה עם הבלון משתרכת קצת מאחורי.
היא מזכירה לי את הילדה שלי שהשארתי עם אמא שלה שם ברוסיה.
השארתי אותן שם ביחד עם אמא שלי כדי שאני אעלה לארץ ישראל,
אחסוך קצת כסף, אשלח אותו אליהן, כדי שהן יעלו גם לארץ ישראל,
ויגורו איתי וידברו עברית וכדי שאני אנגן לה, ככה בלילה לפני
השינה איזו קנטטה של באך והן ימחאו לי כפיים וילכו לישון עם
חיוך כזה קטן  שמרוח להן על הפנים.  
אני ממשיך ללכת ובראש שלי אני שומע כל הזמן את אמא שלי אומרת
לי ברוסית : "בן שלי יקר, למה אתה כבר לא מתאמן בכינור. למה
אתה לא מתאמן. תתאמן בן שלי, תתאמן. אם לא תגיע לפילהרמונית של
מוסקווה אז לפחות שתהיה לך פרנסה, שתוכל ללמד כינור באקדמיה
למוזיקה, שלא תגמור כמו אבא שלך, ברחוב. תתאמן בן שלי,
תתאמן."

אני ממשיך ללכת ואז רואה את עצמי ונעצר, והילדה עם הבלון נעצרת
גם ,מתקרבת אלי ונעמדת לידי.
ושנינו עומדים ככה ובוהים בחלון ראווה של משרד נסיעות "יוסי
טורס".  ואני רואה אותי משתקף בחלון ואת הבת שלי משתקפת בחלון
ויכול לראות גם את אמא שלי בחלון, ממרקת סיר לילה כשלפניה ספר
תווים , פרק שלישי בקונצרטו לקלרינט של מוצארט,
מסיטה באיטיות את ראשה אלינו   ,
   עוצמת עיניים ומחייכת  ,
מתוק - מתוק.





ערב. מישל, התיירת הספרדיה שהכרתי לפני שבוע,
(יט: ג'ון בן חמישים)