את המשכת לנוע, למרות שמזמן הסיבוב הלא נגמר שלך החל לסגור
קצוות.
משהו כמדומני גרם לך לרוץ אל עבר האופק, משהו לא סופי ולגמרי
לא מובן.
אתמול קטפתי סיגליות , והנחתי אותן ליד מיטתך הקרה.
החץ של קופידון כנראה ננעץ בי , כך שהפכתי לבין רגע למאהב
המושלם.
את יודעת לתת כשאת רוצה . אך את זה את משאירה לזמן, שאת ממונעת
מרוחניות יתר, אשר בד"כ נובעת מתגמול אישי חוזר, מכדורי אשליות
או אבקות לבנות. אך מי יתווכח על המקור של קצת "חום ואהבה".
נקודת המוצא שלי, שכל אחד מקבל את שלו , גורמת לי לסבול אותך,
ויחד עם זאת לאהוב אותך בדרך שלי. והגורל שלי בלהתמודד אתך,
יסתיים מתישהו, וייתן לי שוב צורת חשיבה אחרת על החיים.
בינינו "יש תמיד ממה ללמוד, כי החיים הם בית ספר אחד גדול,
ואפשר אפילו להגיע לדוקטורט, וזה עדיין לא יספיק, כדי לנשום".
טום היה אחד השותפים בחייך. בטיול להודו, אחזתם אחד בנפשו של
השני, כדי למצוא נחמה וסיפוק שמימי ועצמי.
לא הפסקת לספר שלמרות שעברו הרבה חודשים מאז, טום תמיד יישאר
האחד והיחיד אולי חוץ מאלוהים, שמכיר אותך הכי טוב מכולנו.
רמזת ואפילו יותר מכך, הכרזת "שאנחנו", כן אנחנו שהם לא את,
ולא טום, לא נוכל להבין אף פעם.
בזמן שהיין כבר החל נוטף בין שפתייך וסיגרית ה"בונד" דלדלה בין
אצבעותיך, היית כבר ספוגה בטשטוש הרב שהעניק לך המוח הדמיוני
שלך. אכן את בעלת קו דק בין המציאות לדמיון. בין נאיביות
לטיפשות. אני רציתי שתישארי כמו שאת.
את יודעת לגמור, ובוודאי שגם לענג במיטה, את זה אני זוכר. אני
לא יודע אם זה הוסיף לאגו הגברי שלי. אך מה שוודאי הוא זה,
שלקראת הסוף, היה זה הדבר היחידי שגרם לך עוד לרצות אותי.
באשר למושג "לסיים", על זה עוד לא שמעת. כנראה שכל מה שסיפרו
לך על התמודדות תורגם מצדך בבריחה אל מערה אפילה וקודרת.
אני לא יודע מה בדיוק עוררתי אצלך, שגרם לך לסטות מן הדרך
שהבטחת לי שנלך יחדיו. אך אני כמעט בטוח שמשהו גרם לעווית
בשפתייך להיווצר, משהו בי. היו פעמים בהן לא יכולת להוציא מלה
אחת מפיך, כאילו נעתקו הן והושלכו לתוך הים.
הים, כן הים הכחול והיפה הזה, הוא המקום היחיד בו היית רגועה,
שקטה ולא נסערת כאילו המים האלו טיהרו אותך, חידשו אותך,
והקשיבו לתחושותייך העמוקות ביותר. מבחינתי הייתה זו עוד
הסתתרות מוסוות ממה שמתרחש בצד השני.
לאחר שהתרסק כל הבסיס לזוגיות המשונה הזאת, זוגיות שבסופו של
דבר לא בנתה, אלא מוטטה, הבנתי שאני זקוק להתרחקות, כדי לבנות
את הטירוף שלי מחדש.
בין ויתור על ציפיות ורצונות קטנים, לבין ריסוק עקרונות החיים
האישיים שלך כך אמרתי, יש קו אדום ברור מאוד, שאותו אף אדם
בעל היגיון בריא לא יעבור. יתכן שזהו מה שהפחיד אותך בי. חשבת
שאני אסחף לתוך הפראיות שלך אבל טעית.
אומרים שאדם שאין לו עקרונות משלו, אינו אלא ישות שבאחריתה
תפסיק להיות אינדיבדואלית, ותהפוך להיות רק רצף שגוי של קוביות
ופאזל מעורפל ומתמוסס.
בכל זאת היום את מחפשת את עצמך ואולי גם אנחנו.
ממשיכה לנוע! |