כישלון מתוק
מאכילה את עצמי
אבני נגף אוכלת
בגני האבוד.
פושטת זרועות
בשמלה לבנה
שירימו אותי, רוצה להיות קטנה.
הם לא רואים
דורכים עליי בלי כל כוונה.
מתמלאת פצעי מוות
מדממת בדממה.
ועל השולחן שברי רסיסים
רגליים מצולקות הם אומרים,זה שטחי.
אם היו זורקים אבן
היו מגלים- עמוקה היא בארי
בלי מדרגות
או שאתה נופל
או שבאת לחיות.
שטחי כעמוק
עמוק כמתוק
כישלון שמניק אותי
מהיום הראשון.
כישלון מתוק
מאכילה את עצמי
אבני נגף שוכנים
בתוכי.
עורמים ערמות
סוקלים מתחתיי
חוצבים את רישומם
בעורי הלבן.
זה לא שטחי הם אומרים
עכשיו רואים אותו
יודעים שהוא שם. |
