יריתי כבר בכל האקדחים
על מה נותר לשיר?
על גיזום טיפול וגידול
הגינה, איך עדרתי את
האדמה ותלשתי את
העשבים השוטים, ואת
צמח היבלית שאפשר בנקל
לדמות לעם היהודי. ונראה
כי שיר זה מקבל טון נוסטלגי,
ולפתע טון אירוני, והנה אני
מתאר תחושת אובדן, אין, אבל
לא, זה לא זה. אני מנסה לצמצם
קצת במילים, אולי למרוח צבע,
או לבקש איזו נגינת פסנתר
ברקע. היי, נו, זה די פשוט
אין פה משמעות. אומר בכנות
אני רוצה להשמיד הכל, מעין
גרסה ל"הודעה זאת תשמיד את
עצמה לאחר חמש שניות".

זה לא מכתב התאבדות.