קטונתי את שואלת?
ואני אותך אומרת
הפנסים למעלה
גבוהים מדי בשבילי
והאור שמגיח משם גבוה מדי בשבילי
קטונתי מלהיות שם למעלה
כי מילותיי הם סרק,
ואת ירית לעברי
יריות אמת.

קטונתי את שואלת?
ואת לחיי את מנשקת
ריח של אמא אותו ריח זוכרת
בפניי את הולכת
יושבת על גשם
דמעותיי הקטנות
את יודעת על מה את יושבת?
ואילו ידעת
ואילו טעמת
היית רואה אותם
כה שקופות וקטנות להחריד
שטעמם דומה לבייגלה
אילו טעמת אמא אילו טעמת.

קטונתי את שואלת?
ואני אותך אומרת
הילדת אותי
כי שאלתי?
ההרשית לי לנשום
כי ביקשתי?
הצרחה שצרחתי
הם יריות האמת שלי.

קטונתי את אומרת?
ואני כבר לא שואלת.