|
קטונתי את שואלת?
ואני אותך אומרת
הפנסים למעלה
גבוהים מדי בשבילי
והאור שמגיח משם גבוה מדי בשבילי
קטונתי מלהיות שם למעלה
כי מילותיי הם סרק,
ואת ירית לעברי
יריות אמת.
קטונתי את שואלת?
ואת לחיי את מנשקת
ריח של אמא אותו ריח זוכרת
בפניי את הולכת
יושבת על גשם
דמעותיי הקטנות
את יודעת על מה את יושבת?
ואילו ידעת
ואילו טעמת
היית רואה אותם
כה שקופות וקטנות להחריד
שטעמם דומה לבייגלה
אילו טעמת אמא אילו טעמת.
קטונתי את שואלת?
ואני אותך אומרת
הילדת אותי
כי שאלתי?
ההרשית לי לנשום
כי ביקשתי?
הצרחה שצרחתי
הם יריות האמת שלי.
קטונתי את אומרת?
ואני כבר לא שואלת. |
|
|
אשה נאה ניגשת
לדלפק במסעדה
ומסמנת לאיש
שעומד מאחוריו
לגשת.
היא מקרבת אליו
את פניה, ומלטפת
את פניו
המאדימות. "אתה
המנהל?", היא
לוחשת לו. "כן",
הוא עונה בעוד
היא מעבירה את
אצבעותיה על
לחיו ועל שפתיו,
דוחפת לו שתיים
לפה ונותנת לו
למצוץ אותן. "רק
רציתי להגיד
שבשירותים של
הנשים אין לא
סבון ולא נייר
טואלט". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.