כלבה בשם שנאפס,
יצאה לטיול בפארק.
הטילה את מימיה,
עשתה את צרכיה,
אך שתייה לא מצאה.
טיילה עד שהגיעה לשלולית גדולה,
אך המים היו מלאים בבוץ,
ובדיוק נתקע לה בכף הרגל קוץ.
צלעה לה שנאפס לצינור ביוב,
ולפתע ראתה כלב קטן שנענה לה בחיוב.
לשחק החלו ישר השניים,
אבל הכלב התעייף, וחרק שיניים.
את הצמא, שנאפס עדיין לא שברה,
עד שהגיעה לפתח של מערה.
במערה לא הייתה טיפת אור,
אך לשנאפס עיני כלב, ולכן המערה לה מאור.
ראתה שנאפס מעיין נובע,
וניצוץ עצבני התעורר בעיניה.
אצה רצה שנאפס אל המים,
שתתה ושתתה, היה להם טעם של שמיים.
חזרה שנאפס הבייתה, לאחר ששברה את צמאונה,
והלכה לישון ליד הכניסה לאמבטיה, על מזרונה.
פה נגמר סיפורה של שנאפס להיום,
אך שנאפס היא כלבה, וסיפור כזה הוא שיגרה של כל יום.