היתה שעת ערב שכזו, שעות של בן-הדמדומים תמיד עושים משהוא ..
הוא ישב לבדו בחדר, ברדיו עסקו בעניינים של קואליציית ברק
שהלכה והתפרקה, עקב האינתיפאדה שהביאה לבתים תמונות קשות כמו
אותם 2 חיילים שנשחטו בשידור חי בטלויזייה, ואח"כ פורטה השחיטה
בכל אתרי האינטרנט האפשריים. בדיוק כשסיים סתיו את הנס צלצל
הסלקום ועל הקו היתה סופי.
"כן, מה שלומך"
"מה שלומך אתה, ממי"
סופי לא באמת התעניינה בשלומו את זה הוא הספיק לשמוע מה5% שלפי
מה שטוענים ב"הידעת" בבזוקות זה מה שעובר בשיחת טלפון. אבל
כשהשיחה עברה אליה, סופי פרחה.. היא היתה אוהבת לנתח, לפרט,
ולהסביר הכל בציוריות שלא היתה מביישת את סופרי בגדד ביצירות
האלף לילה ולילה שלהם.. לסתיו לא היה אכפט להקשיב לה גם ככה
ההתלהבות שלה מהליכה למכולת יכלה להאפיל על קולו שמספר בשיויון
נפש על חבר שהתאבד למשל.. אחרי סמול סמול טוק שאל סתיו:
"ומה הערב, יש איזה תכנון?"
"לא" השיבה סופי
"בא לך לשתות איזה בירה"
סבבה, כן למה לא " השיבה סופי לאחר הרהור קטן שתמיד אפיין
תשובה חיובית שנתנה לגבר, וגם אם זה היה בסה"כ "כן, לבאר שבע"
לנהג של מונית שירות שהיה אוסף אותה מהחוג לפסיכודרמה בתל
אביב.
סתיו דפק גילוח, מקלחת, ובושם של "דודידוף" והחליט שיקח אותה
היום לים. בדרך הם דיברו על הזיונים שלו, על הזיונים שלה, ועל
הריק של שניהם. סתיו חשב שעם סופי זה באמת יכול ללכת.
סופי חשבה שלא.
"תבין" היא אמרה לו כששלמה ארצי שר בדיסק "אחרי הכל את שיר לא
עוד בשר ודם". שיר שכשסתיו שמע אותו בפעם הראשונה הוא הבין
שיותר משהוא אוהב נשים בשביל הלב, הוא אוהב אותם כמקור
להשראה...
"כן, גם אני מתגעגעת לחום של הביחד, לריגוש של לפני, לסערת
החושים שבאמצע, ולפינוק שאחרי, ריק לי וזה ממלא אותי, אבל ברגע
שהתמלאתי אני כבר לא צריכה אותך" פנתה סופי לאחד ממאהביה
הדימיוניים..
"מילאת אותי, תודה, באמת תודה, מכל הלב, באמת! אבל עכשיו אני
מלאה ואתה מיותר". סופי סיימה את הנאום שלה והסתכלה על סתיו
מחכה לתגובתו, סתיו חייך, בינינו מה כבר יכול היה לעשות?
לבכות? לא היתה בו את אותה הדרמטיות הנדרשת.
המשיכו לסוע לאורך הכביש, אורות העיר שדרות התטשטשו במרחק.
במהדורת החדשות של השעה 23:00 "מפי דן סממה" דווחו על מתקפת
מסוקי חיל האויר ברצועה, ועל ירי מרכב חולף שהרג עוד מתנחלת,
סתיו סינן "כוסאומו המדינה" והחליף את הדיסק ל"יהודים"
הרמקולים נענו להם בצעקה "מי אמר לך שאת מוזרה" ושלווה שקטה
לוותה את הדקות הקרובות. תמיד קינן בליבו של סתיו החשש שהשלווה
שהוא מפיק מהנערות לעצמו, מתפרשת אצלם כשעמום וכבאנאליה. אבל
שחר החבר הכי טוב שלו תמיד אמר לו "תתמקד ברגע, ותתמקד בעצמך"
וכך הוא עשה התעלם לחלוטין מסופי שישבה לידו ושקע בחושך
וביהודים.
אחרי עוד 15 דק' של נסיעה הרכב התקרב לחוף זיקים.
"שים משהוא יותר שקט" התפנקה סופי ונמרחה לו על הכתף. זה התאים
לו. שכבו על החוף, סתיו על הגב והיא, נשענת לו על הכתף.
ליאונרד כהן הצהיר בדרמטיות "if you want a fighter I'll step
into the ring for u"  וסתיו הוציא 2 ג'ויינטים שהכין מוקדם
יותר בחדר, ואחרי שעישנו נפלה עליהם תרדמה קצרה. כשפקח סתיו את
עיניו ראה ים של כוכבים ואת הראש השחום-מתולתל של סופי נח על
חזיהו. הוא הכניס יד אל מתחת לערפה וקירב את שפתיו למצחה שהיה
קר וצונן ונתן לה נשיקה כזו שחלם עליה פעמים רבות כל כך, סופי
התכרבלה סביבו, והם נסחפו בנשיקה סוערת. לאט לאט החליקו ידיו
על גבה, נחות על מותניה, מלטפות,  מעסות. סופי נצמדה יותר
ויותר מעבירה יד חזקה, דורשת, על החזה החשוף של סתיו. ידיו
החליקו לתוך הג'ינס הרחב שהיתה תמיד לובשת ונעו על עכוזה
הצעיר, הגמיש. ברגעים שכאלה היה מרגיש כל כך חי, כל כך אמיתי,
ואפילו קצת טהור.. סופי נאנחה בשקט וזרקה את ראשה לאחור, סתיו
משך את התחתונים בגב כף היד כלפי מטה נהנה להרגיש את רטיבותם
ועיסה את פנים ירכיה.
כשהחל לטפס באצבעו כלפי מעלה עצרה אותו סופי, "די סתיו, אנחנו
חייבים להפסיק, אתה חשוב לי מדיי מכדי שאבזבז אותך על זיון".


TO BE CONTINUED...