New Stage - Go To Main Page

ארבל הכרמלי
/
הגדה כחולה של פסח

א. סימני הסדר שלי
==================
קידשתי על גופה
אשר הביאה לפני כעולה
רחצתי גופה וגופי
במים שבישמתי בג'קוזי,
כרפסתי את מוחה
עם מריחואנה במנה הגונה,
חציתי גופה בקו דמיוני
לצורך הענקת טיפול פרטני,
הגדתי לה מילים מפתות
והמון, המון מחמאות,
רחצתי גופה בלשוני הרטובה
אשר בכל שקע וגזרה טיילה,
הוצאתי לשוני שפעלה בעדנה
כדי לתת לאצבעות להיכנס לפעולה
על גופה השברירי כמו מצה
בטרם תחל למרר בשגגה
כי כורך אנוכי עינוגים ברמה
עם טריקים של התעללות לשמה.
הרמתיה בקלילות לעבר השולחן הערוך
משגניחותיה לא הותירו ספק צפון
ביחס לתשוקתה המבקשת להתפרץ.
נתתי הצצה קלה באברי המזדקר-
חבל על כל מילה, אלא, לברך
שראוי היה למשימה
אשר מראש הוטלה.
חדרתי, קדחתי, הלמתי בלי רחם
עד שהגיעה לאביונה ופצחה בהלל
כי נתקיים בה רצון הבורא
להתענג ככל שנרצה.

17/04/03 ©


ב. מה נשתנה הלילה הזה ?
=======================
מה נשתנה הלילה הזה
מכל הלילות?
שהלילה הזה לא אהבה
בקשתי ללבי
אלא רק מים רבים
מעל לראשי
שיכבו את האהבה,
שיביאו לנפשי
מים של שלווה.

הכל עשיתי שתשלחני לחופשי
ואני אהיה מנוחם וחופשי.
היה קשה לי אתה-
כל יום פצעה והכתה
רק פעם בשבוע (אולי)
העניקה מחסדה.
אני יודע שמאומה
לא עשתה בכוונה,
זה משהו מבפנים
שגורם לה להפנים,
משהו מבפנים
שגורם לה להדחיק,
משהו מבפנים
שהופך אותה ל "לא היא",
משהו מבפנים
שבי הצליף,
משהו מבפנים
שהביאני להחליט
שאין לי יותר כוח
לאלה "המשחקים".

ועכשיו אולי אחלום עלייך
ובמיוחד על חמודותייך-
אפילו לילה אחד מיותר
אבל גם בי כוח בלתי משוער
לשכוח מה שצריך לשכוח...

בעיקר לשכוח אותך!

4/01/01 ©


ג. עבדים היינו לנישואין
======================
עבדים היינו למוסד הנישואין
בשם השיטה הנורמטיבית להעמדת צאצאים,
ותוציאנו סקרנותנו לשדות זרים
לתהות מה עוד טומנים החיים.
במצח נחושה ובאיברים זקורים
נתנו דרור למחשבות וליצרים
לתור אחר כל חוויה מרנינה
שיש לעיל ידה להפוך להוויה.
ואילו לא הייתה מוציאתנו הסקרנות מהשגרה
עדיין היינו משתגלים פעם בשנה
וחושבים שאנו הסובלים מאיזו בעיה
בנוסף לטמטום שהביאנו אל החופה.
ואפילו שאנו כבר חכמים ונבונים
מצווה עלינו לספר בלי לחדול,
כי כל המרבה בגיוון היחסים
הרי משבח לעצמו את החיים.

19/04/03 ©


ד. דייני
=========
אם במלותיי אני מקרבך אליי.....דייני.
אם מלותייך מקרבות אותי אלייך...דייני.

אם בבדיחה מעלה חיוך על שפתייך ...דייני.
אם סיפורייך משובבים נפשי....דייני.

אם חיזוריי השיבו הברק לעינייך....דייני.
אם תמימותך הדליקה ניצוץ תאוותי...דייני.

אם היית נוהה אחר לבך....דייני.
אם אנהה אחר גופך....דייני.

אם את מחמאותייך תאמרי באוזניי ולא לעיניי....דייני.
אם לפתותך במעשיי אצלח במקום במלותיי....דייני.

אם היית עכשיו לידי....דייני
אם הייתי עכשיו בתוכך....דייני.

16/11/01 ©


ה. האם היה אינטרנט ביציאת מצרים?
=============================
רק רציתי לשאול אתכם האם היה אינטרנט גם בעת יציאת מצרים? ומה
אני שואל? -
כתוב בהגדה: ברך בנפשך את ה' ....המעורר ישנים והמקיץ נרדמים
(על המקלדת) והמשיח אילמים (בצ'ט), המתיר אסורים ( נשוי
ונשואה), הסומך נופלים והזוקף כפופים ( כל הסבר מיותר) ,
המפענח נעלמים
(מתחזים ומרבי ניקים) , לך לבדך אנו מודים.....

(-:


ו. כי לעולם חסדו
==================
הודו על מאהב/ת נפלא/ה-------------כי לעולם חסדו/ה.
על עושי הצ'טים בתבונה--------------כי לעולם חסדו/ה.
הודו ליוצר/ת התענוגות---------------כי לעולם חסדו/ה.
למעלים/ת עין מאהבות אסורות-----כי לעולם חסדו/ה.
הודו למעורר/ת התאוות---------------כי לעולם חסדו/ה.
לעושה בכם נפלאות--------------------כי לעולם חסדו/ה.
למרטיט/ה את ליבנו--------------------כי לעולם חסדו/ה.
למטריף/ה את מוחנו--------------------כי לעולם חסדו/ה.
הודו למפרק/ת יצרינו------------------כי לעולם חסדו/ה.
ליורד/ת אל ערוותנו--------------------כי לעולם חסדו/ה
למשנק את גרוננו------------------------כי לעולם חסדו/ה
למוציא/ה 'מיובש/ת' לגמירה-------כי לעולם חסדו/ה.
למושא הגניחה והאנחה---------------כי לעולם חסדו/ה.

נ.ב. מי שאין לו/ה על מה להודות שיתחיל להתפלל ל....

08/04/01 ©


ז. שיר הלל
===========
מוחי הקודח עונג רוקח
ולבי הכמה בשיר פוצח,
כשירת הים אבוא אליה
ולשוני תתרונן בהמון גליה,
בשבח שפתותיי אנשק לשדיה
ובמאור עיניי אהיה לה כירח,
אפרוש ידיי עליה
כנשר שמיים הטורף תאוותיה,
אסייר על גופה
כאיילה קלה,
אפנק איבריה שפלגה הבריאה
ברוח ונשמה שניתנה באפה,
אברכה על התמסרותה,
אשבחה על מיניותה,
אפארה על מעשי גופה
ואשורר שמה ברמה
כי לה כל פה יודה,
כל עין תצפה,
כל לשון תשבח,
כל לב יזמר,
כל קומה תשתחווה,
כל איבר יזדקר,
כל עצמותיי תאמרנה:
"אין כמוך במיטה".

18/04/03 ©


ח. אחד מי יודע ?
==================
אחד מי יודע? אחד אני יודע!
אחד הוא ה"ארבל" אשר לעיתים אף בי משטה, את חיי משנה והופכם
למין משתה ; הלוואי ולא ייגמר...

שניים מי יודע? שניים אני יודע !
שתי נשמות, שני גופות שביחד עושים אהבה אחת גדולה.

שלוש מי יודע? שלוש אני יודע!
שלוש פעמים בלילה, שלוש פעמים בשבוע, שלוש פעמים בחודש- כל אחד
לפי חשקו ויכולתו

ארבע מי יודע? ארבע אני יודע!
4 האתרים להם הנני מנדב יצירותיי.

חמש מי יודע? חמש אני יודע !
מספר שעות השינה שלי הממוצע ליום.

שש מי יודע? שש אני יודע!
מספר מעריצותיי שעליהן אני יודע...חחחחחחה

שבע מי יודע? שבע אני יודע!
שבעת הימים בשבוע שאנו כאן.

שמונה מי יודע? שמונה אני יודע!
מספר השעות היומי הממוצע שאנו על הנט.

תשע מי יודע? תשע אני יודע!
היום החוקי האחרון בכל חודש בו מותר לשלם משכורות.

עשר מי יודע? עשר אני יודע!
עשרת הדברות - הדבר שהכי לא נפוץ לקיים כאן...



מי שיש חישקו להמשיך או ליזום "מי יודע" מטעמו-מוזמן לשאת
דבריו.
(-:

17/04/03 ©


ט. הבתולה ואמה
===============
מן המצר קראתי לאמה
כשגיליתי שבתה בתולה;
לא שיראתי מן המצב הנדיר
אך הייתי מודאג מהחינוך הזהיר
ובקשתי מהאם שתבוא להסביר
מדוע לא חשבה כי יש את הבת להכשיר.
למה חשבה שללמדה בישול
עדיף על השכלתה בענייני זיון.
"טוב לחסות באלוהים
מבטוח באנשים שמזיינים"-
כך ענתה החותנת
שבשם אלוהים משתמשת
כדי להדעיך אש התשוקה
שאולי בפנוכו בערה.
דחה דחיתי אמונתה
ושרתי משיריי הזימה
כאילו היו שיריי יה
בתקווה שתבוא הישועה.
והנה קול רינה נשמע
גם מהאם וגם מבתה,
שלחו ידיהן אל צפונות גופיהן
וחשו הפרפרים בקרביהן,
בעוד איברי עושה חיל
ולהתייסר לא נתנני.
פתחו לי השתיים שעריהן
אבוא בם ואודה לאלוהיהן
אשר שכנעם בדרכו שלו
כי שעריהן- שער לצדיק לבוא בו.

19/04/03 ©




היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 21/4/03 11:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ארבל הכרמלי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה