אומרים שרק צדיקים מגיעים לגן עדן.
אני אומרת שאורן שלי דווקא כן הגיע.
אומרים שלגן עדן אין מסתננים וגם אין דבר כזה פרוטקציות.
אני אומרת שבטוח בכניסה ראו את העיניים של אורן, וסיננו אותו
פנימה. אפילו בלי שאלוהים ירגיש.

אורן שלי לא היה צדיק. הוא היה אפילו קצת רשע. קצת.
מניפולטיביות זאת לא תכונה רעה. וגם אנוכיות לא, נכון?
אורן שלי אף פעם לא שיקר. חוץ מכמה פעמים. רק כמה.

אני זוכרת את הלילות בהם עמדנו מחובקים על הגשר, צופים בנהר...
הרגשתי כמו נסיכה באגדת ילדים מטופשת. הרוח היתה משתוללת
בשערות הזהב שלו ושפתיו מלאות תשוקה. הוא היה נושף לי באוזן
שמאל , ולוחש בימין מילים יפות. מילות אהבה. מפתה אותי במשחקים
שלו...משחקים של גדולים. מכניס ידיים לחולצה. "אני רק בת 14"
אמרתי לאורן. הוא כבר בן 23 במרץ. זוהרו של הירח האיר את
עינייו התכולות וגרם להן להראות מסקרנות, מסתוריות, בזמן
שהייתי מביטה בהן בוכיה כשאורן היה רוכן מעליי וצועק ומקלל.
ביקשתי שיפסיק. באמת שביקשתי. הוא כנראה בטח רק לא שמע...
ואז, הוא קם וניקה מעליו את העלים היבשים שנדבקו למכנסיים שלו,
וכמו ג'נטלמן אמיתי נתן לי יד ועזר לי לקום מהגשר המלוכלך.
אותו גשר שעליו שכבתי צופה לשמיים ובוכה כל כך הרבה פעמים...
הוא היה מחבק אותי ולוחש לי "תודה שעשית אותי לגבר המאושר
ביותר בעולם". ואני הייתי מחייכת עם דמעות בעיניי... "אבל אני
בכלל לא רציתי". אמרתי לו. הוא חייך חיוך מתנצל, מרוח. ידעתי
שהוא לא באמת שומע.

אומרים שרק צדיקים מגיעים לגן עדן.
אני אומרת שאורן שלי דווקא כן הגיע.
אומרים שלגן עדן אין מסתננים וגם אין דבר כזה פרוטקציות.
אני אומרת שבטוח שבכניסה ראו את העיניים של אורן, וסיננו אותו
פנימה. אפילו בלי שאלוהים ירגיש.